עוד יש לפרש שביום רעה חוזר לנותן אשרי מי שמשכיל לדל אע"פ שהוא דחוק והוא ביום רעה ועם כל זה עשה צדקה לאיש כזה ביום צרתו ימלטהו ה' הוא בעצמו ולא ע"י שליח והוא כדרך שפירשו חז"ל והנותן לעני בשעת דוחקו חוזר לנותן עי"ל אין דל אלא מי שהוא דל מתירה ומצות ואמר אשרי מי שמשכיל לדל שמלמדו תורה ביום רעה שהוא גהינם ימלטהו ה' כדי שלא יהיה הוא בגהינם ותלמודו בגן עדן כדחז"ל ונמצא שבעבורו שהשכילו בתורה ימלטהו ה' ביום רעה שהוא גהינם כמו שדרשו ז"ל וזוכה לדברים הרבה שכל העושה צדקה כזאת ללמד תורה לאחרים שכרו הרבה מאד ובזה נפרש הפסק (מלאכי סי' ג) שמש צדקה ומרפא בכנפיה כו' הכונה משה נקרא שמש כנודע ובעבור הצדקה שעשה עם ישראל ללמדם תורה ומצות היה לו מרפא ומהו המרפא שהיה לו שמת בכנפיה של שכינה כאומרם ז"ל (מס' סוטה פ"א) מלמד שהיה משה מת מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה כו':
מדרש האתמרי · פרק י״ד, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.