מדרש האתמרי · פרק י״ד, ג׳

אמנם נפרש בזה שלשה אופנים האופן הא' שענין שימת השרים הוא להורות על גודל יכולתו יתברך שמו שבראותם כח מעשיהם ותוקף עשיית גבורתם של שרים יתגדל ויתרומם כח האדון ישתבח שמו באומרם אם כח העבדים כן אע"פ שנחשבים לפניו כאין מה יהיה כח האדון מה שאין כן אם לא היו שרים שאין היכר בדבר ודוק ואין לומר שתלוי פרסום כחו בזה חלילה ואם לא היה זה נוגע לו חסרון מעלת ח"ו שמצד עצמו כל הדברים האפשריים להיות תלוים בו רק להודיע גבורתו לנו אשר מחומר קורצנו ולהאיר עינינו במעלת גבורותיו האופן השני טעם שימת השרים מסבת מיעוט כח המקבלים שלפי שהקב"ה בלתי בל תכלית כל כך הנמשך ממנו בל תכלית ואם כן אין כח במקבלים לקבל טוב או רע בלתי בל תכלית לעולם לכן מסר הדברים ביד שרים שיהיו על כל דבר לפי שהנמשך מהם מטוב או רע יש תכלית לאותו דבר והאופן השלישי ששם שרים על כל דבר כדי לייסר עולמו וידעו נאמנה שמשיגים בתחתוני' לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו והענין שבהיות הקב"ה רחום וחנון אע"פ שיהיו התחתונים עושים רק רע כל היום מרחם עליהם כמידתו שהוא רחום וחנון ואז היו אומרים עזב אלהים את הארץ ח"ו לכן בהיות טבעו לעולם להטיב אע"פ שירשיעו לפניו מה עשה מסר הדברים ביד שרים להיותם ממונים על כל דבר לתת לכל אחד כפי מעשיו או מהעונש או מהשכר והכל בצדק ובמשפט ברצון האדון כמו שצוה ומסר להם ובהיות הדבר על ידי שרים מוכרחים לתת לעושה הרעה כרעתו והדבר בהפכו כדרך העבד שמוכרח לעשות רצון רבו וכמו שפירשו המפרשים ז"ל בפסוק עבדים משלו בנו פורק אין מידם שבהיות עבדים המושלים בנו אין פורקן מידם בהיותם מוכרחים לעשות מאמר רבם גם כן בענין השרים אם ראוים לבישול הפירות גבריאל שהוא ממונה על זה מבשלם כפי מעשיהם ואם לא לא מה שאין כן אם היה הקב"ה שאע"פ שלא היו ראוים היה מבשלם משום מדתו כי רחום חנון הוא ובזה היו מסירים השגחתו יתברך מעליהם בראותם עצמן בלתי הגונים ומושפעים מכל טוב ויאמרו עולם כמנהגו הולך. ולכן מסר הקב"ה כל הדברים על ידי שליח והם עושין הדין והמשפט ואינן גורעים או מוסיפין ממה שראוים התחתונים כפי מעשיהם והכל ברצון האדון כמו שנצטוו מתחילה לעשות כן כמשל העבד כדפרישית: