מדרש האתמרי · פרק י״ד, ד׳

ולכן כל השואל לא ישאל כי אם להקב"ה דוקא שיעשה שאלתו ובקשתו ולא ע"י שום אמצעי חלילה ואפילו ע"י מ"ם טי"ת שר הגדול שאין שום כח בהם להרע או להטיב שהכל תלוי במאמר הבורא יתברך המצוה ובהיות מדתו רחום וחנון תראה שאף על פי שמסר כל הדברים ע"י שרים מפתח הפרנסה שהוא עיקר חיות העולם לא מסרה לשום שליח להיות ממונה עליה לעולם וגם מפתח הזעם כמו שפי' התוספות ז"ל בריש פ"ק ממס' תענית שגם מפתח הזעם לא מסרה לשום שר כו' והטעם שהדברים הצריכים רחמים מרובים להנהיג עמהם לא מסרם ביד שליח שהם מפתח החיה ושל ת"ה ושל גשמים דהיינו פרנסה ופעם אחת שמסרה ביד שליח שנתנה לאליהו כמעט החריב העולם ברעב ואין הקב"ה חפץ בזה אע"פ שלא יהיו ראוים שכן הוכיחו באומרו לא ברוח ה' כלומר רמז לו שאין מדתו שלו לכעוס כ"כ אע"פ שלא יהיו הגונים והם ראויים לעונש באופן שבחמלת ה' על בריותיו לא מסר המפתח של פרנסה ביד אליהו כשאר דברים ולכן צוה לנו מלכנו בתורתו הקדושה בכמה מקומות על ענין הצדקה מטעם מעלתה שהרי הוא יתברך הגדיל לעשות עמנו ולא מסר מפתח של פרנסה ביד אחר מצד רחמנותו ג"כ ראוי לנו לעשות לרחם זה על זה וללמוד מהקב"ה והנה תראה בענין הבריאה הורה לנו דרך להצדיק זה עם זה שהרי נתן חסרון על כל מה שברא כגון התורמוסין והחרדל צריך תיקון א החטה והשעורה צריך לעבוד בה עשר מלאכות כמו שמנאן התנא במסכת ס שבת דפ ע"ג כדי שיבא לתכלית האכילה וכן הצמר כמה מלאכות צריך כדי שיבא לגדר בגד ללבוש אע"פ שיכולתו ית' להוציא כל הדברים מתוקנים ומוכנים לפיו של אדם כגון להוציא גלוסקאות וכלי מילת רק עשה כן להוציאן בלתי מתוקנים כדי שיעשו צדקה זה לזה ויתפרנסו זה עם זה שבהיות הדברים בלתי מתוקנים מביא אדם פועלים למלאכתו ונותן להם שכר פעולתם ונמצא שנזונים זה עם זה וזונים אלו עם אלו: