מדרש האתמרי · פרק י״ד, כ״ז

אמנם לי נראה לפרש שהכונה לומר כופר נפש האיש העשיר מדינה של גהינם על ידי עושרו כיצד שמהנה לעניים מנכסיו והרש כופר נפשו מגהינם על ידי קבלת היסורים באהבה כיצד שלא יביא עצמו לשמוע גערה מאחרים בשומעם צעקתו והטחת דברים כלפי מעלה וזהו אומרו ורש לא שמע גערה שהרש הציל נפשו במה שלא שמע גערה שלעולם לא הביא עצמו לזה לשמוע גערה משום קבלת יסורין באהבה משום שצרת העניות מביא לאדם להפריש עצמו מן הבריות וליפרד עצמו מהקב"ה ח"ו כדכתיב (שם סימן י"ט) הון יוסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד הכונה אין רעהו אלא הקב"ה כדכתיב רעך ורע אביך אל תעזוב ודרשו ז"ל רעך זה הקב"ה שנאמר למען אחי ורעי כו' ואמר ודל מרעהו יפרד שהדל מתוך דוחקו בא ליפרד עצמו מהקב"ה ח"ו לפי שמתוך צערו מטיח דברים וזהו הטעם שבענין הצדקה הבא לשאול ופושט ידו אין בודקים אחריו אלא נותנין לו מיד שאפשר שבאמת הוא רעב ובין הכי ימות כמעשה אותו עני (בתענית דכ"א ע"א) שבא לפני נחום איש גם זו או ממהרים לתת לו מיד כדי לשים שלום בינו למקום כדי שלא יטיח דברים. שעם זה יובן כונת המשורר דוד הע"ה אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת דיש לדקדק מה ענין המשפט עם הצדקה אמנם י"ל שבענין הדין צריך המתנה כמאמר התנא הוו מתונים בדין כדי לעיין היטב וכמו שפירשו חז"ל בפסוק כי אקח מועד אני משרים אשפוט כלומר כי אקח מועד וזמן לעיין בדין אז אני משרים אשפוט אבל בענין הצדקה אין צריך המתנה מהטעם שפי' לזה אמר אשרי שומרי משפט שומרי מלשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר אבל בצדקה אין צריך להמתין כדי לבדוק אם ראוי לה או לא אלא נותנין לו מיד וזהו עושה צדקה בכל עת אשרי מי שעושה המתנה במשפט ומי שעושה בענין הצדקה הפך ממה שעושה במשפט ודוק ולזה סמך משפט לצדקה לומר שמה שצריך בזה א"צ בזה: