אמנם הכוונה שבא לרמוז שלא יטעה האדם בראות שזה הצר עין שם לפניו כל מיני מטעמים שאדרבה זהו מורה על צרות עונו שכונתו בזה לשים לפניו הרבה כדי להשביעו בראיה ולא יאכל כדרך אומרם ז"ל אינו דומה מי שיש לו פת בשלו למי שאין לו שמי שיש לו משפיע עצמו בראיה ולז"א אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו ללחמו מסיבת מטעמותיו ששם לפניך שאדרבא שימה זאת משום כי כמו שער בנפשו כן הוא מה שאתה אוכל משלוושם לפניך כל זה כדי להשביעך וכיון שאתה שבע אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך לפי שהוא עשה ערמה זאת לשים לפניך כל זה כדי שלא תאכל משום שלבו בל עמך והוא הפך מדת הצדיק שטבעו שאחרים יהנו מלחמו וממונו כדכתיב לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן דק' דהול"ל וצדיק לוה ומשלם שהוא הפך ממה שאמר ברשע מאי חונן ונותן אמנם יש לו' ששלמה הע"ה רצה לספר מעלת הצדיק הואיל והזכירו האריך בשבחו שאעפ"י שהרשע לוה ואינו משלם לא מפני זה מונע הצדיק עצמו מלהלוות אלא אדרבא הולך וחונן ומפציר לשאול פעם אחר שלא די שאם יחזור הרשע ולשאול שחוזר ונותן לו אעפ"י שלא שילם לו אלא שהוא בעצמו חונן ונותן נותן לו בדרך חנינה לא יתבייש:
מדרש האתמרי · פרק י״ד, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.