עי"ל שענין הדגן היות שלו או שלהם משום דמאן דאכיל דלאו דליה בהיל לאסתכולי באפיה כו' ולכן כשעושין רצונו של מקום הדגן נקרא שלהם ובזה אינן מתביישים ודוק. דמזה הטעם הזהיר שלמה הע"ה ואמר (שם כ"ג) אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך ואמרו ז"ל (סוטה ד' ל"ח) האוכל לחם ממי שהוא רע עין עובר בלאו כו' ונראה שהטעם משום שמצער עצמו ומכאיב ומכלים נפשו וכל המצער נפשו נקרא חוטא כמו שהוכיחו ז"ל מענין הנזיר שקראו הכתוב חוטא על שציער מן היין וזה שאכל מלחם רע עין שציער נפשו משום דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה אע"פ שיאכל ממי שנותן לו בעין יפה ק"ו בן בנו של ק"ו האוכל מלחם רע עין שמסתכן עצמו. אך יש לדקדק שנראה דברים כפולים במלות שונות שהרי מאחר שאמר אל תלחם לחם רע עין למה חזר לומר ואל תתאו למטעמותיו:
מדרש האתמרי · פרק י״ד, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.