מדרש האתמרי · פרק י״ד, כ״א

ובזה יובן מאמר חז"ל (בתרא ד"ט ע"א) גדול המעשה צדקה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום כו' דק"ט דלמה יהיה גדול המעשה מן העושה אותה שמוציא הדמים שחביבים עליו כנפשו אמנם הוא אשר דברנו שהעושה הצדקה אפשר שיכשל במי שאין ראוי לה ונמצא שאין לו שום מצוה עליו כמו שהתפלל ירמיהו הנביא על אנשי ענתות ויהיו מוכשלים כו' אפילו בשעה שרוצין לעשות צדקה שיהיו נכשלים בבני אדם שאינם מהוגנים ונמצא שהעושה אותה אפשר שיכשל בדרך זה או באופנים אחרים שיש כגון שנתנה באופן שמתבייש העני או לעני שראוי ליתן לא נתן וכאלה רבות באופן שיש כמה צדדים לנותן ליכשל משא"כ למעשה לפי שהמעשה אינו מכוין אלא שיעשוה כתקנה ושכר כונתו בידו ואם העושה אותה טעה במעשיו מה חטא יש לזה שזה המעשה לא אמר לו שיעשנה שלא כתקנה ולכן אמרו שגדול המעשה מן העושה ודוק. עוד י"ל בענין הפסוק מתן אדם ירחיב לו כלומר כשאדם מתחיל לתת צדקה ואינו קופץ ידו אותה מתנה ראשונה שהתחיל לתת מרחיב לו לתת עוד הרבה משום שכבר התחיל להרגיל וכיון שהרגיל נעשה לו טבע שני והולך ונותן לעולם וכיון שמרגיל לתת הקב"ה לפני גדולים ינחנו מדה כנגד מדה שאינו מביא אותו למדה זאת שהיא קשה ממות כמאמר שלמה המלך ע"ה (שם סי' יו"ד):