עוד יש לפרש דמה כונת שאלתם לשלמה עד היכן כחה של צדקה ולמה נקט דוד הע"ה לשון פזור. אמנם נראה לפרש עם דברי הרמב"ם ז"ל (במסכת אבות פ"גמשנה ט"ו) שיותר טוב הוא לפזר עשרה פרוטות לעשרה עניים אע"פ שאינו מניע לכל אחד תועלת מה מפרוטה אחד מליתנם כל העשרה לעני אחד שמגיע לו תועלת הרבה משום שבפיזור הפרוטות להרבה עניים מחיה נפשות רבות ועוד לו שמרגיל עצמו לתת. ונראה לי לתת טעם חוץ מזה שהטעם שיותר טוב לפזרה לעניים הרבה שבנותנם להרבה עניים אי אפשר אם בכולם לא יש אחד ראוי והגון ליתן לו ובזה זוכה לעוה"ב עם צדקתו אשר עשה (א"ה הש"א ס"ט עי' בס' שו"ג יו"ד סימן נז"ר שכ"כ על ההיא דערובין כל המשגר מתנותיו לכהן א' מביא רעה לעולם עכ"ל:
מדרש האתמרי · פרק י״ד, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.