מדרש האתמרי · פרק י״ג, כ״ז

וחוץ מהרמז שכתבו המפרשים ז"ל באומרו ארבע אמות של הלכה נראה לי שנקט מנין ארבעה משום שלכל אדם יש לו ארבע אמות של קרקע כדחז"ל ובהיות שהקב"ה אוהב לאותם העוסקים בהלכה לכן אין לו בעולמו מכל עולמו שברא אין לו הנאה אלא מאותם ארבע אמות שנקבר זה שעסק בהלכה כדרך דיו שבראתי עולמי בעבור אלו ארבע אמות כדי שיקבר זה שעסק בהלכה עוד נוכל לרמוז שהמפלפל בהלכה עומד על עומדו ומראה כארבע אמות קומתו כו' ונחזור בתחלת הקדמת הדרוש שהתורה נותן נשמה לעם העוסקים בה ומדריך לאדם בדרך החיים בחיים הארוכים בעולם הבא ובחיי העולם הזה בבריאות הגוף ולהרחיק ממנו הנגעים שעל זה אסר לנו התורה בפרשת שמיני כל אותם האמורים שם בריות הטמאות אשר בארץ המה ובבריות אשר בים הליכותם וגם חכמינו ז"ל ינקו מהתורה וקבלו שפע קדש ופירשו גם הם הדברים המותרים כמו ירק ועץ השדה אשר פרים מזיק והזהרונו עליהם. למעט באכילתם כדי שיהיה הגוף בריא לעבודת דת המקום וגם הורונו מקום מהמאכלים הראוים לאכול כאומרם ז"ל (במסכת ע"ז די"א) ושני גוים בבטנך זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא צנון ולא קישות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמר מר צנון מחתך המאכל ע"כ וכיון דאתא לידן יש להקשות שמכאן נראה שהצנון טוב לגוף והרמב"ם ז"ל בהלכות דעות פ' ד' כתב וז"ל הכרוב והבצלים והשומים והחרדל והצנון כל אלו מאכלות רעים הם וקשים גוף עד מאד ע"כ הרי נראה מכאן שהצנון רע לגוף מאד ומהגמרא משמע שהצנון טוב ואולי נוכל לתת הפרש בין רב למעט שהמעט טוב לגוף ורבי שלא פסק משולחנו היה שם לאכול ממנו מעט שמחתך המאכל והרמב"ם שאומר רע לגוף מדבר באוכל ממנו הרבה ואין נראה שאם הפרש זה אמת שזהו כונתו של הרמב"ם לא קצרה פי עטו לכתוב כל אלו מיעוטן יפה ורובם קשה כמו שכתב בשאר דברים: