מדרש האתמרי · פרק י״ג, כ״ה

ובהיות כך מעלת התורה שמציל לאדם מכל חטא ופשע כל מי שאינו עוסק בה נקרא נזוף כמאמר ר' יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר כו' ואומר והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות כו' שמעתי מפי קדוש מדבר הדיין המצויין כמה"ר יהודה שרעבי ז"ל שדרש משם הרב כמהר"ר אברהם אשכנדאראן זצ"ל בתחילת המשנה וכפי דרכו אני בס"ד אפרש שאר המשנה הק' הרב זצ"ל דמה עלבון התורה יש כאן בעבור שכל מי שאינו עוסק בה שנקרא נזוף אמנם ענין העלבון הוא שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף פירוש מנודה והביא ראיה מנזם זהב ונמצא שמאחר שכל מי שאינו עוסק בתורה הוא מנודה הפורש מן התירה ואינו עוסק בה נראה שבוחר יותר להיות בנדוי ויותר טוב זה מלעסוק בתורה ונמצא שאין עלבון גדול יותר מזה שיותר כבוד לו להיות בנידוי מלעסוק בתורה ע"כ דברי פי חכם חן ואני אסיים שאר המשנה גמר ואומר והלחות מעשה אלהים המה הכונה דשמא תאמר שכופר זה בעיקר תורה מן השמים וכפי דעתו המזויף אינו עוסק בתורה וא"כ אין כל כך עלבון בתורה על מה שאינו עוסק בתורה דכפי סברתו נראה שאינו חוטא לזה אמר ואומר והלחות מעשה אלהים המה דאינו כן אלא שמודה בפיו ואומר והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות ובהיות שמודה ויודע באמיתות התורה ואינו עוסק בה אע"פ שיודע שכל מי שאינו עוסק בתורה הוא מנודה אין לך גדול עלבון התורה מזה שבוחר יותר להיות מנודה מלעסוק בתורה והח' המרומם ה"ר אברהם אפ'ומאדו נר"ו סיים סוף המשנה ואם תאמר שאינו יודע לדרוש ומאחר שאין מבין לדרוש בתורה אינו טועם ממנה בהיות סתום לו טעמי התורה לזה אמר אל תקרי חרות אלא חירות ובהיות שיודע לדרוש וטועם ופורש מללמוד אין לך עלבון גדול מזה ודוק: