מדרש האתמרי · פרק י״ג, כ״ד

או נאמר אחד גולה כלומר גולה למקום ורה כדרך מאמר התנא הוי גולה למקום תורה לפי שכונתו היה ללמוד אלא שחבירו מנעו אבל הקב"ה ממלא רצונו וגולה אותו למקום תורה והאחד נענש במיתה בהיות הוא מתחיל בעוכרו כדפרישית שמנעו לחברו מללמוד ובזה נוכל לומר דזהו כונת דוד הע"ה באומרו לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה הכונה יובן עם מה שאמרנו שכל מי שאינו נוחה עם חברו בהלכה מת לזה אמר דוד לא אמות אלא שאחיה משום ואספר מעשה יה שאני מספר מעשה יה בנחת עם חברי באופן שבהיות כן נראים מעשה יה כי בזה הדרך בחר ה' ובמדרש אליהו בדרוש תחיית המתים פירשתי באורך עיין שם עוד נוכל לפרש בדחז"ל כל מי שאומרים ד"ת משמו בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר לזה אמר לא אמות אחר מיתתי אלא שלעולם אחיה אפילו בקבר על ידי שאספר מעשי יה בעולם הזה ויהיו אומרם משמי. עוד יש לפרש שכונת דוד הע"ה לומר בידי מסור שלא אמות ואחיה לעולם וכיצד שאספר מעשי יה וכיון שלא אפסיק פי מדברי תורה אין מלאך המות יכול להתקרב אצלי והטעם שכל מי שעוסק בתורה אין מלאך המות יכול להתקרב אצלו בהיות שהעוסק בתורה מתדבק עצמו בשכינה מכח הלימוד ומטהר לבו מכל המחשבות הפגומות אם היו בידו ומאחר שמקדש נפשו וגופו אין כח לשום צד של טומאה להתקרב אצלו בהיות השכינה עמו כאומרם ז"ל (במס' קידושין ד"מ ע"ב) כל מי שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא וראוי לדקדק מלת לא במהרה דהיל"ל אינו חוטא מאי לא במהרה דמשמע דבסוף חוטא ולא הועיל לו התורה אלא שאינו חוטא מהרה הן אמת שמלת מהרה הוא לעולם כלומר לעולם אינו חוטא כמו שפירשו התוספות במסכת כתובות דס"ב ע"ב גבי מעשה דרבי חמא בר ביסנה על בריה קם קמיה קרי עליו והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכתבו התוספות כלו' לא ינתק מזרעו לעולם ע"כ אמנם כפי פשט המלה נוכל כ לומר שאמר לא במהרה משום שיש באדם מיני זמנים אחד בבחרותו אשר העבירה שבאה אז לידו ממהר לעשותה מרוב תוקף יצרו עליו והזמן הב' בעת זקנותו אשר אז מתרחק ומתחרט על הראשונות ולכן אמר כאן שמעלת התורה להציל לאדם מזמן שממהר לעשות הרע שהוא זמן בחרותו שבזמן זקנותו אינו צריך סיוע שהימים עצמן מיסרין אותו וזהו אומרו כל מי שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא כלומר בזמן המהירות שהוא בזמן בחרותו אינו חוטא ובהיות כן נמצא שהוא מנוקה מכל עון ורשע שאחר כך באים עליו ימי הזקנה שאז מעצמו פורש מלעשות רע ודוק: