מדרש האתמרי · פרק י״ג, כ״ג

עוד נוכל לומר דרך דרש שכונת המאמר לומר שכל מי שאינו ערב בלימודו שאין דבריו ערבים לשומעם ואין טועמים מלימודו ורוצה לאומרם נוח לו שלא נברא משום שמאחר שאין דבריו ערבים באים לעבור על מה שלומד בפניהם וגורם להחטיאם עי"ל כדחז"ל (סוטה פ"ט דמ"ט ע"א) שני ת"ח שאינן נוחים זה בזה בהלכה אחד גולה ואחד מת ובודאי שהטעם שאינן נוחים משום שדבריו של זה אינן ערבים לזה ולא של זה על זה ולכן האומר דברי תורה שאינן ערבין לשומעם שזהו גורם שאינן נוחים ונענשים במיתה וגלות נוח לו שלא נברא. ובמאמר הזה שהזכרתי צריך להבין בפירוד העונש בין שניהם דלמה אין שניהם גולים או מתים ואולי נוכל לומר כמעשה ר' יוחנן וריש לקיש (בב"מ פ"ז דפ"ד ע"א) במחלוקת הסייף והסכין כו' שלא נחו זה בזה וכעס עליו רבי יוחנן והמיתו ונמצא שם ששנים שאינן נוחים בהלכה אחד מת ע"י מי שגדול ממנו ואחד גולה מישובו ומדעתו כרבי יוחנן. עוד י"ל וקודם נדקדק לומר טעם אומרו אין נוחין זה בזה ואולי דהאחד מתחיל ברע לגמור בדעתו שיודע יותר מחברו ולכן אין ערבים עליו דבריו וכשרואה חברו כן גם הוא חולק עמו ודוחה סברתו ונמצא בזה שהראשון המתחיל יש לו יותר עונש חמור בהיות הוא פוטר מים ולכן האחד עונשו בגלות שהוא חמור משום שיש בו מיתה ורעב כדחז"ל בבבא בתרא והשני במיתה שאינו עונש חמור כל כך כמו גלות: