מדרש האתמרי · פרק י״ב, ה׳

ובזה הותר הקושיא שמקשים כל העולם במאמר שהקדמתי דמה שבח יש לשלמה על ששאל את החכמה מאחר שאמר אם אני שואל כסף וזהב הוא נותן לי אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל אלא הוא אשר דברנו שהחושק בתורה דומה לו כאילו יש בידו כסף וזהב מסבת חמדת התורה וזהו כונתו של שלמה אם אני שואל כסף וזהב הוא נותן לי אלא הריני שואל את החכמה ואע"פ שלא יהיה לי כסף וזהב בפועל מאחר שאני חכם בכלל התורה יש כסף וזהב שבאמצעיות התורה יודע שכל הדברים השפלים הבל המה ואיני מתאוה לחזור אחריהם ודומה לי כאילו יש לי כסף וזהב שמאחר שאיני מתאוה וחומד להם הרי באמת כאילו גנוזים תחת ידי והשיב לו יען אשר לא שאלת כסף וזהב ממש ושאלת חכמה שיש בכללה כסף וזהב אמנם אינו בפועל ממש כדפרישית אם כן אתן לך את החכמה וגם כסף וזהב בפועל ממש ונכון ודוק. עוד יש לפרש דמשמע מן המשל שבראות שאמר המלך ליועץ שאל מה אתן לך משמע דבר אחד בלבד אני רוצה ליתן לך בחר לך כסף או זהב וכדומה ובהיות כן כונת המלך נסתכן השואל בשאלת בתו של מלך לפי שהן אמת שהכל בכלל הבת אמנם אפשר שיחכים המלך על שאלתו ולא יתן לו אלא בתו בלבד כדי שלא יראה בעיני השואל שנצח את המלך בעשות לו לו זאת הערמה ולקח כל חפצו ועם כל זה בראות שמסתכן השואל לשאול הבת ואע"פ שבעלמא הכל בכלל הבת אבל בכאן ספק מהטעם שאמרנו אינו אלא כ"א מסבת שבאמת אהב בתו של מלך מכל חמדות שבעולם וגמר בדעתו אף שלא יתן המלך כי אם בתו די לי בזה כן גם שלמה הע"ה הן אמת שבכלל החכמה יש כסף וזהב כו' אמנם נסתכן בשאלת החכמה שלא יתן לו הקב"ה כי אם חכמה בלבד מאחר שכונתו שהכל בכלל החכמה ולא היה נותן לו כי אם חכמה בלבד ולא כסף זהב ועם כל זה בראותו ששאלת החכמה משמע שהוא מסבת שחמד בחכמה ואמר אני שואל חכמה שהכל בכלל ואם הקב"ה לא יתן לי אלא חכמה די לי בזה מה שאין כן שאם היה שואל כסף וזהב היה נותן לו ומי הכריחו לזה להסתכן עצמו בשאלת החכמה שהן אמת שהכל בכלל אמנם אפשר מאחר שכונתו לזה בעבור שהכל בכלל שלא יתן לו הקב"ה כסף וזהב כי אם חכמה בלבד ובראות הקב"ה ששאל' חכמה אינו אלא כ"א מסבת חמדת החכמ' ולכן משבח לו הקב"ה יען אשר לא שאלת כסף וזהב כו' שהוא ודאי ושאלת את החכמה ואע"פ שהכל בכלל החכמה אמנם הוא ספק בנדון זה אם הכל בכלל מאחר שכונתך לזה ועכ"ז שאלת חכמה א גם כסף וזהב אתן לך ובזה יובן פסוק (במשלי סי' ג') כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה יובן עם מאמר האמור אדם לוקח כסף אין לו זהב זהב אין לו כסף שדות אין לו כרמים כרמים אין לו שדות אבל בתורה יש בה כסף וזהב ושדות וכרמים שעם זה מתיישב הקושיא עצומה שיש בדברי החכם שהע"ה באומרו כי טוב סחרה מסחר כסף דפשיטא שהתורה טובה מכסף ומזהב ומכל חמדות שבעולם אלא הוא אשר דברנו שהעוסק בעניני העולם הזה יש לו כסף או זהב ונמצא שמ"מ יש בידו איזה דבר מכסף או מזהב משא"כ העוסק בתורה שהן אמת שדומה לו כאלו בידו כסף וזהב כו' אמנם בפועל ממש אין בידו כלום ולכן אמר שלמה הע"ה כי טוב סחרה של תורה אע"פ שהכסף והזהב הנמשכת ממנה בזה העולם אינו בפועל כדפרישית אלא שדומה מסבת חשק התורה כאילו הכל בידו עכ"ז טוב סחרה של תורה מסחר כסף אע"פ שיש בידו ממש כס או זהב: