מדרש האתמרי · פרק י״ב, ג׳

מס' אבות ר' נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. אמת נכון הדבר שהתורה התמימה נותנת חיים לעושיה בעה"ז ובעה"ב וענין הדבר שכשאד' טרוד בהבלי הזמן בלתי נאמן כל ימיו מכאובים להשיג הקנינים ולעולם אינו בא לידו חצי תאוה ובזה מוציא ומאבד גופו אחר חצי התאוה אולי ימצאנה והולך רעב וצמא אולי ישלימנה וזהו סיבה לחולשת כחותיו ולמות בלא עתו ונמצא מאבד חיי עולם הזה וגם עולם הבא אחר שהוציא בהבל זמנו ולא הכין עצמו בפרוזדור כדי ליכנס לטרקלין לא כן דרך המאושר הירא את דבר ה' והולך בדרך מוסר למסור נפשו על התורה ועל העבודה ומהבל כל העולה במשכן שכלו מהדברים של עולם השפלי הזה כי הבל המה וזהו סבה לבריאות גופו וחיים ארוכים משום שאינו חושב ומסיר ומסלק עצמו מחולי זה כמו שדרשו ז"ל (ירושלמי דמציעא פרק המקבל) והסיר ה' ממך כל חולי זה רעיון והטעם שכיון שדבק בתורה כבר גמר בדעתו ששכר מצות בהאי עלמא ליכא וע"מ כן לומד והולך ולומד עצמו בדרך זה להרגיל עצמו במדת ההסתפקו' בלבד ובזה יובן משנה כך היא דרכה של התורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה אם אתה ש עושה כן אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב כו' דקשה טובא דבשלמא בעה"ב ניחא שאשרי לו אבל בעה"ז מאי אשרות יש לו מאחר שאוכל פת במלח ומים במשורה והנה הרש"א ז"ל בספר מדרש שמואל דקדק בזה ופירש ענין נכון ע"ש. אמנם נ"ל לפרש ע"פ מאמרם ז"ל במדרש רות הנעלם שהתורה במדת העניות ניתנה כו' וזהו כונת התנא לומר שכך היא דרכה ומדתה של תורה שאם חשקת לעסוק בה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה משום שמידתה היא במידת העניות ואם אתה עושה כן שאע"פ שאתה יודע שהתורה במידת העניות ניתנה ועם כל זה אתה עוסק בה אשריך בעה"ז שלא תמות בלא עתך משום שכיון שאתה יודע שהתורה במידת העניות ניתנה ועם כל זה דבקתה בה כבר נתייאשת מכל הדברים שבעולם ובהיות כן אין לך שום רעיון להשגת הדברים אשר היא סבה לכלותך ולהמיתך בלא עתך ונמצא שאשריך בעולם הזה שתחיה ולא יהיה לך חולי הרעיון ואשריך בעולם הבא בקבול שכר התורה ונכון מאד. אך קשה שכפי מאמר זה שהתורה במידת העניות ניתנה כיצד יש צדיקים גמורים עשירים מופלגים כאברהם אבינו ויעקב אבינו ורבי ורבי אבהו וכאלה רבים שהיה מן הראוי שמאחר שהתורה במידת העגיות והם חשקה נפשם בתורה שיהיו עניים וי"ל שהצדיקים העשירים אפוטרופסים אשר העמידם השם לעמוד על בני עמו ליסרם ולהדריכם בדרך ישרה ולפרנס למי שצריך וראיה לזה שהם בעצמן אינם נהנים מאותו ממון ומספיקים עצמן במצב האנשים אשר אין להם כלום כאומרם ז"ל גבי ר' שהרים עשר אצבעות בשעת פטירתו ואמר שלא נהנה מהעה"ז אפילו באצבע קטנה כו' ומה שאמר במסכת ע"ז לא פסקה מעל שולחנו חזרת וצנון כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים היה דוקא לאנשי ביתו לטף ולנשים כו'. ונחזור לענין שכל כ שנפשו חשקה בתורה מהבל כל הדברים ודומה לו כאילו יש לו כסף וזהב וכלחמדות שבעולם. אשר עם זה יובן בטוב טעם ודעת מאמר לחז"ל במדרש קהלת וז"ל אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בן חלפתא משל לבלוובטיס (פי' יועץ המלך) שהיה יועץ בפלטין של מלכים אמר לו המלך שאל מה אתן לך אמר אותו יועץ אם שואל אני כסף וזהב או מרגליות טובות הוא נותן לי כו' אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו כך נראה ה' בגבעון אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב הוא נותן לי אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל עכ"ל: