מדרש האתמרי · פרק י״ב, כ״ה

ובזה מתיישב פ' (שם סי' י"ז) כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו קשה דהול"ל ממר לאביו או תוגה לאביו כמו שאמר גבי אמו אמנם בהיות שהכסיל תמיד כעס תנוח בלבו כדכתיב וכעס בלב כסילים ינוח ובזה בכל רגע הוא כועס גם אביו מוכרח לכעוס עליו בכל עת שכועס בנו כדי ליסרו וזהו ממר ליולדתו משום שבעבור בנו הכסיל מרגיל אביו לכעוס וכיון שרגיל יבא לכעוס גם עליה דהרגל טבע שני או יאמר וממר ליולדתו על שרואה קטטה תמיד בתוך ביתו כו' ונחזור בתחילת הענין כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב שיש לישב כל הפ' באופן זה שכל המרבה בחכמת התורה יש עליו רוב כעס של יצה"ר להסירו מדרך הטוב ועכשיו נותן הטעם למה ואומר בעבור כי הוסיף דעת בתורה יוסיף מכאוב שהוא היצה"ר המכאיב לאדם משום שידוע מאחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וכיון שיוסיף מכאוב שהוא היצר שהגדיל מסבת הדעת שהוסיף ונתגדל שיש עליו רב כעס אולי יכול לו: