מדרש האתמרי · פרק י״ב, כ״ב

ונחזור לענין שהקדמנו שהחושק ומדכק עצמו לתורה מהבל כל הדברים והקניינים שבעולם כמו שמצינו באלישע ן' שפט כשמשחו אליהו הנביא ז"ל שעזב כל חמדתו ורץ אחריו ללמוד ממנו עוד תורה כדכתיב במלכים א' סי' י"ט ויעזוב את הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך ויאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך גו' יש לדקדק דמלת שוב אך למותר שע"מ זה הלך כדי לשוב אליו באומרו אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך וא"כ מה אומר לו אליהו לך שוב ועוד ראוי להבין אומרו לך שוב כי מה עשיתי לך אמנם נראה לפרש שמאמר אליהו לאלישע לך שוב הוא בדרך ברכה שברכו שישוב לשלום ולא יארע לו בדרך שום נזק וז"א לך שוב ר"ל יה"ר שתלך ותשוב לשלום ובהיות שכבוד הרב קודם מכיבוד או"א שרבו מביאו לעוה"ב ואביו בעה"ז כדחז"ל כו' לז"א לו אליהו לך שוב כי מה עשיתי לך כלומר אף שמן הדין כבוד הרב קודם לכבוד האב אמנם בנדון זה לך תחילה אל אביך בהיות שאני עדיין לא עשיתי עמך כלום שעדיין לא למדתיך תורה לכן לך שוב אל אביך ועזוב אותי שבעת הזה הם קודמים ואח"כ שוב אלי בעבור כי מה עשיתי לך כלומר שעדיין לא עשיתי עמך כלום ואם הרב קודם הוא אחר שלמדו ואני הן אמת שמשחתי לך אמנם תורה עדיין לא למדתיך כו' הרי שאלישע ן' שפט עזב כל אשר לו ואמר כי הבל המה והלך אחר אליהו כי זה היה עיקר וכל חמדות שבעולם כו' ותראה שהחכם תמיד כועס בכל דבר שרואה כדכתיב בקהלת סי' א' כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב גו' והטעם שמאחר שדבק עצמו בחכמת האלהיות מואס בכל קנייני העוה"ז והשגת שכלו כי הבל המה ולכן תמיד כועס בכל דבר מעניין העולם וזהו טעם מדת הבעם בחכם: