וזהו כונת הפ' לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי הכונה כשהייתיעושה המצוה היתה כונתי לעשות רצונך שצויתני לעשות כן ולא הייתי מקיימם בעבור שהשכל מחייבם וזהו היה סבה שתורתך בתוך מעי ודוק. ומזקנים אתבונן שפירשו בפ' כי אם בתורת ה' חפצו שהכונה שכל החושב בתורה בכל מעשיו נחשב לו כאילו ובתורתו יהגה יומם ולילה משום שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וזה נראה שרומז כאן לעשות רצונך אלהי חפצתי כלומר כשרצוני לעשות רצונך בכל מעשי שאני עושה נחשב כאלו תורתך בתוך מעי מאחר שכונתי בכל מעשי כדי לשמור תורתך וכפי מה שפירשתי בדרך א' יובן פסוק טוב לי כי עונתי למען אלמד חקיך ונקדים מאמרם במסכת נדרים דפ"א ע"א הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה לעולם משום שכשהם עניים אינן מתעסקים בשום ענין וכמאמר התנא פת במלח תאכל לז"א טוב לי כי עונתי שזה היה סבה למען אלמד חקיך מסיבת העוני ובאופן אחר יובן כונת מה שעונתי ללמוד התורה לא היה כדי לקבל פרס על למודה אלא למען אלמוד חקיך כאשר ציויתנו ואני מחוייב כעבד לרבו ובדרך הזה מלת טוב מורה על התורה שנקראת טוב דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם ואמר טוב לי כי עונתי כלומר תורה היתה לי מסיבה שעונתי מה שעונתי ללומדה לא היתה ע"מ לקבל פרס אלא למען אלמד חקיך כאשר צויתנו שקיום המצות צריך לקיימה לא בשביל שהשכל מחייבם כמצות השכליות אלא אפי' המצות שאין השכל מחייבם כמצות אלהיות מ"מ צריכים אנו לקיימם בעבור דבורו בלבד:
מדרש האתמרי · פרק י״ב, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.