ונחזור לפי' הפסוק ראשית חכמה כו' לפרשו כפי תירוץ התוספות שאומרים שיש שלשה מדרגות אחד הלומד מעולם לשמה והלומד שלא לשמה והמדרגה שלישית הלומד לקנטר שאין לו תקומה ונוח לו שלא נברא באופן שהשני מדרגות לשמה ושלא לשמה הם הטובים חוץ מהלומד לקנטר ומן השנים האחת טובה מחברה שהוא אותו שמעולם למד לשמה והנה נראה שהשני מדרגות הטובות רמזה המשורר דהע"ה באמרו בל' היולי ראשית חכמה יראת ה' שרומז כאן השני מדרגות משום דמשמע שצריך האדם תחילה חכמה ואח"כ יראת ה' וזהו הלומד שלא לשמה שבראשיתו קורא כדי שיקראו לו חכם ואח"כ לומד ביראת ה' גם משמע ראשית חכמה יראת ה' כלומר ראשיתו של חכמה הוא שיקדים תחילה יראת ה' ורומז על העוסק מעולם לשמה ואמר על השנים הללו שכל טוב לכל עושיהם בין למי שלמד לשמה בין למי שלמד שלא לשמה משום שיבא לשמה פרט ללומד לקנטר שהוא מוחלט מן החיים אמנם אמר שההפרש שיש בין שניהם מהלומד לשמה לשלא לשמה שתהלתו של אחד שהוא הלומד לשמה עומדת לעד. ועם הקדמה זאת שמעתי מפי קדוש רו"מ עטרת לראשי נר"ו ביאור פסוק עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר אמר ותומכיה לשון רבים ומאושר בלשון יחיד לרמוז למה שפירשנו והכונה שהתורה היא עץ חיים למחזיקים בה שהוא הלומד לשמה ושלא לשמה אבל משני התומכים הללו האחד מהם מאושר יותר שהוא הלומד לשמה ע"כ:
מדרש האתמרי · פרק י״א, מ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.