ולענ"ד נראה לי לישב קושיית התוס' באופן אחר שכל מי שלומד פעם לשמה ופעם שלא לשמה כדי שיקראו רבי כו' מזה יש תקוה שיבא לשמה מאחר שכבר אירע פעמים שלמד לשמה אע"פ שחזר וקרא שלא לשמה יש תקוה שיחזור ללמוד לשמה ועל זה אמרו מתוך שלא לשמה בא לשמה ומה שאמר כל הלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא מדבר על אותו שמעולם לא אירע לו שיקרא פעם א' לשמה ודוק ומדוייק בפרט כפי גירסת הרמב"ם ז"ל בהלכות ת"ת פ"ב דגריס לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות בין לשמה בין שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ע"כ וכיון דגריס מלת בין משמע מה דפרישית כלומר לעולם יעסוק אדם בתורה בין לשמה בין שלא לשמה כלומר פעם לשמה ופעם שלא לשמה וחוזר ולומד לשמה וכיון שמה שלא לשמה הוא מתוך בתווך בין לשמה בין שלא לשמה כלומר שפעם קרא לשמה וחזר וקרא שלא לשמה וחזר לשמה מזה יבא לשמה כיון שהרגיל ללמוד פעם לשמה ועל זה אמרו לעולם כו' ומה שאמרו הלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא מדבר על אותו שלעולם לומד שלא לשמה ולא אירע לו פעם ללמוד לשמה כדפרישית. וכיון שלא הרגיל עצמו אפילו פעם אחת ללמוד לשמה שובאיני בא לעולם ללמוד לשמה שכבר נעשה לו טבע שני ללמוד שלא לשמה:
מדרש האתמרי · פרק י״א, מ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.