אמנם נראה להקשו' מכאן לרבי עקיבא דאית ליה בשלהי החולץ ד"ן משלו הוסיפו לו לחזקיה ולית ליה זכה מוסיפין לו הא משמע הכא דמוסיפין לו שהרי כשרואה ת"ח יחיה ומשמע שהגם שנתקרב יומו למות כיון שרואה ת"ח יחיה ובעלי התוספות ז"ל הקשו בזה במסכת חגיגה (פ"א ד"ה ע"א) גבי מעשה דרב ביבי דהוה שכיח גביה מלאך המות וסיפר לו שיש נספה בלא משפט כלומר שיש מי שמת קודם זמנו ושאל לו רב ביבי סוף סוף אותם השנים מאי עבדת אמר אי איכא צורבא מרבנן דמעביר על מדותיו מוסיפנא להו ע"כ. והקשו התוספות ז"ל דכאן משמע דזכה מוסיפין לו וא"כ קשה לר' עקיבא דלית ליה זכה מוסיפין לו גבי חזקיה ר' עקיבא אומר משלו הוסיפו לו והכא משמע דזכה מוסיפין לו והניחו הקו' בצ"ע וקודם שנתרץ מה שהקשתי תחילה נראה לתרץ קו' התוספות שמה שאמר ר' עקיבא גבי חזקיה משלו הוסיפו לו לעולם דאית ליה זכה מוסיפין לו אמנם חזקיה לא זפה רק חזר לחיובו הראשון המוטל עליו להתעסק בפ"ו אשר בעבור שנמנע ממצוה זאת נתקצרו שניו וכיון שחזר בתשובה לעשות החיוב המוטל עליו מתחילה החזירם לו ולעולם שהזוכה על יותר מחיובו כגון שמעביר על מדותיו וכיוצא אין הכי נמי שמוסיפין לו ומודה בזה ר' עקיבא ואם חולק גבי חזקיה הוא בעבור שלא זכה עוד אחר קיום המצות רק שתקן המעוות שמתחילה היה חיוב מוטל עליו לעשותו לקיים מצות פריה ורביה ואע"פ שראה במזלו שלא היו עתידין לצאת ממנו בנים הגונים דבהדי דכבשיה רחמנא למה לך ונבא להתיר מה שהקשיתי תחילה די"ל דמה שאמרנו שהרואה ת"ח יחיה כלומר אם נתקצרו לו חייו מסיבת איזה דבר יש סגולה בראיית הת"ח שיחיה עוד ומוסיפים לו חייו שנתקצרו דאם לא כן איך מתים אותם הרואים תמיד ת"ח אלא שהכונה שיש סגולה בת"ח שכל אדם שנתקצרו חייו אשר קצבו לו מתחילת ברייתו בעבור איזה סיבה בראות ת"ח זוכה שישלימו לו שניו ויחיה שניו שקצצו לו. ובענין המאמר עצמו נראה לפרש דקשה דמה סגולה יש שבראות האדם ת"ח שמת שיחיה שעושה ק"ו ומה הרואה ת"ח במיתתן יחיה בחייהם עאכ"ו אמנם הכונה שהרואה ת"ח שמת חוזר בתשובה באומרו ומה אם על איש כזה פגע בו מידת הדין אע"פ שקיים התורה עמי על אכ"ו ובזה חוזר בתשובה ויחיה שהחוזר בתשובה יחיה כדחז"ל גדולה תשובה שמארכת ימים ושנותיו של אדם דכתיב חיו יחיה כו' וכ"ש הרואה אותם בחייהם שמוסיף חיים משום שמדריך אותו בפועל בדרך חיים ובדרכי התשובה וזהו סיבה הוספת חייו כדפרישית עי"ל שהרואה אותם בחייהם מוסיף חיים משום שרואה בעיניו שיש כח באדם לשלוט ביצרו בזה וחוזר בתשוב' להיות כמותו וכיון שחוזר בתשוב' מאריכין לו ימיו (ועיין לקמן דרוש י"ט יע"ש):
מדרש האתמרי · פרק י״א, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
