ונחזור לענינינו שכשם שהאדם עומד על עומדו בעוד הנשמה בו בהיותה חלק אלוה ממעל כן נשמת העולם וקיומו היא התורה ובזה יובן מאמר חז"ל (מסכת חגיגה פ"א ד"ה ע"ב) ומי איכאבכיה קמיה הקב"ה והאמר רב פפא אין עצבות לפניה קב"ה שנאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ובבתי בראי לא והכתיב ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי השרת בכו שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון כו' ע"כ. וקשה טובא אומרו אפילו מלאכי השרת בכו ולמה לא היה להם לבכות ועוד שאינו מתישב מלת אפילו שאם היה הענין בהפך שאם היה שואל איך בכו המלאכי' והי' משיב שאני חרבן בהמ"ק שאפי' הקב"ה בכה היה מתיישב מלת אפילו:
מדרש האתמרי · פרק י״א, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.