מדרש האתמרי · פרק י״א, כ״ו

ובהיות שהעולם עומד על התורה כדכתיב אם לא בריתי כו' יובן פסוק (בישעיה סי' כ"ד) והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם שהיה מתרעם הנביא על אנשי דורו שכל כך גברה החנופה עד שהארץ גם היא היתה מחניף משום שטבעה של ארץ להיותה תחת המים והמים למעלה ובעבור התורה הפך הקב"ה הטבע והיא למעלה והמים למטה כדי שיהיה קיום בעולם וכל זה בעבור התורה כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ובהיותם בטלים מהתורה היה ראוי שיעלו המים למעלה ושיהיו מכוסים במים וימותו וז"א והארץ חנפה תחת יושביה כלומר היה מחניף הארץ על היותה תחת יושביה שמן הראוי היה שלא תהיה תחת יושביה אלא שירד למטה משום שעברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם ומאחר שנתבטלו מן התורה והרסו היסודות ראוי שיחרב העולם ושירד הארץ לטבעה תחת המים ולמאן דאמר אם לא בריתי על המילה אמר ג"כ הפרו ברית עולה שהיא המילה וטעם היות העולם קיים על התורה ידוע שהאדם הוא עולם קטן וקיום האדם הוא בעוד נשמת אלוה באפו שהיא חלק אלוה ממעל ובהיות נשמתו בתוכו זהו קיומו והעמדו ובלבד שיטהרנה ע"י עסק התורה שהיא גם כן נשמת העולם שבעוד שעוסקים בה מקבל העולם שפע חיותו לעמוד על קיומו כשם שמקבל האדם חיים בראות פני החכמים כדאמרינן במסכת חגיגה (פ"א ד"ה ע"ב) ר' יעקב איש כפר חיטיא הוה מקבל אפיה דרביה כל יומא כי קש (פי' שהזקין) אמר ליה לא נצטער מר דלא יכילמר אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהן על אחת כמה וכמה עכ"ל אשר עם זה יובן מאמר חז"ל (בשבת דק"ו ע"ב) כל המתעצל בהספדו של ת"ח ראוי לקוברו בחייו כו' וכבר רבו בזה הדעות איש לדרכו פנו והנראה לע"ד יובן עם מה שהקדמנו שהצדיק מוסיף חיים לכל הרואים אותו וק"ו הרואה תלמידי חכמים במיתתן יחיה בחייהם על אחת כמה וכמה ונמצא שכל החיים קבלו חיים מת"ח ועכשיו שמת ואינו סופדו ראוי לזה לקוברו כלומר ראוי שימות מיד משום שמה שהוא חי הוא בחייו שקבל מהצדיקים אשר בחיים חייתם קיבל ממנו חיים בראות אותו וכראות שאינו מספיד אותו הוא כפוי טובה כנראה שלא קבל ממנו כלום: