מדרש האתמרי · פרק י׳, נ״ב

ויהי מקנהו גו' ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם נ"ל שבהיות שיש מי שמתגדל מסיבת הממון והכל מגדלים אותו אע"פ שמצד עצמו אינו ראוי לזה אמנם איוב אינו הן ויהי מקנהו ז' אלפי צאן גו' ולא הממון גרם לו המעלה והכבוד שהרי מקודם שהיה לו כל זה ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם ונמצא שהיה גדול וחשוב מצד עצמו והוא היה עיקר והממון טפל לו עי"ל בדחז"ל (בפ' חלק דצ"ב ע"א) כל מי שיש בו דעת לסוף מתעשר שנא ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים ולרמוז לזה אמר ויהי מקנהו ז' אלפי צאן וגו' ומי גרם לו העושר הזה הדעת שהיה בו מסיבת ויהי האיש ההוא גדול בחכמה מכל בני קדם אע"פ שהיו חכמים מחוכמים. עי"ל כמאמרם ז"ל (יומא דל"ה) גבי ר' אלעזר בן חרסום שאע"פ שהניח לו אביו אלף עיירות ואלף ספינות לא היה משגיח לזה והיה עוסק בחכמה גם כן איוב אע"פ שהיה מקנהו רב ועבודה רבה מאד עכ"ז לא היה משגיח בזה כלום והיה מתעסק בחכמות וזהו גרם שויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם בכל מיני חכמה. והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אניותיהם לאכול ולשתות עמהם כלו' היתה כונתם בזה לשמים כדי שיאכלו וישתו עמהם כדי שלא יבואו לאכול באחרים עי"ל שהטעם שהיו מביאים לאחיותיהם עמהם כדי לצאת מחשדת הבריות שלא יאמרו שהיו מתקבצים יחד לאכול ולשתות ולזנות לכן היו מביאים לאחיותיהם שבהיותם שם בודאי שאינם יכולים לעשות מה שהיו חושבים עי"ל אמר לאכול ולשתות עמהם כלומר שאע"פ שהשתיה הוא גנאי לאשה מאחר שהיו אחיהם שם לית לן בה כדרך שאמרו ז"ל ובכתובות דס"ד ע"ב) שאם שתה האשה ג' כוסות תובעת בפה והוא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה לית לן בה ודוק. ויהי כי הקיפו ימי המשתה גו' והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים ויהי היום ויבואו בני האלהים גו' ויאמר ה' אל השטן מאין תבא גו' ויאמר ה' אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ גו' ויען השטן את ה' ויאמר החנם בירא איובאלהים הלא אתה שכת בעדו כו' ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך. ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך כו' כונת הענין שעם הקרבנות שהיה מקריב איוב בעד בניו במצות שהיה מקדשם היה בורא עם זה מלאכים כנודע שמהמצות שאדם עושה נבראים מלאכים הנקראים בני האלהים ויהי היום שהיה ראש השנה כדחז"ל ויבואו בני האלהים שהם אותם המצות שעשה עם מה שהיה מקדש לבניו ועם שהקריב שנבראו בני אלהים והם המליצים טובים על בני האדם ובאו באותו יום הנורא להתיצב על ה' להליץ בעדו ויבא גם השטן בתוכם לקטרג ויאמר ה' אל השטן מאין תבא ומלת מאין מלשון אפס ואין כלו' לא עשית שום מעשה לפתות לזה האיש שהרי עמד בנסיון ולא חטא כדי ליתן לו שכר משום שהקב"ה ברא לשטן כדי שיפתה לאדם ושלא ישמע לו כדי לתת לו שכר ויען השטן אל ה' ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה ידוע שהיצר הוא מצד יסוד הארץ יסוד העפריי שבארץ ומי שנתרבה יסודו מעפר יותר משאר יסודותיו יצרו קשה עליו מאד ולז"א השטן דאתי משוט בארץ עם אותם שנתרבה עליהם יסוד הארץ שיצרם קשה עליהם ופתיתי להם וחטאו והרבו לפשוע וזהו משוט בארץ ומהתהלך בה ויאמר ה' אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ כלומר אין כמוהו בענין יסוד הארץ שנתרבה עליו משום שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ועכ"ז שנתרבה עליו יצרו הוא איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ויען השטן אל ה' ויאמר החנם ירא איוב אלהים כלומר החנם הוא איש תם וישר וירא אלהים הטעם שהוא תם וישר משום שירא איוב אלהים ומתירא ממה"ד שלא יבא עליו שהוא מדת אלהים ולכן הוא תם וישר ולא מסבת אהבתו אותך ועוד שאתה הרבית להטיב עמו שהרי אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב הכונה ידוע שהעשיר שיש לו סביבות עניים אינו שמח עצמו בעושרו מסיבת קרוביו היותם עניים שצריך להגין עליהם תמיד אמנם לאיוב שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב שכל סביבותיו עשירים ועוד מעשה ידיו ברכת לאחרים שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך משום שלמה שנוגע לו כבר אמר הלא אתה שכת בעדו ועוד לו שמקנהו פרץ בארץ במקום שהעין שולט שאע"פ שהיו בארץ נושבת לא שלט בהם עין הרע עי"ל ומקנהו פרץ בארץ שלא היה לו טורח להאכילם והונאות הרועים רק היו מתרבים מאליהם וזהו פרץ בארץ ודוק וא"כ מאחר שהרבית להטיב עמו כ"כ ירא ממך שלא תמנע הטוב ממנו ונמצא שהוא מיראת העונש: