ובילקוט איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע א"ר תחליפא קסריא שהיה ותרן א"ל רבי זעירא ומאן דלית הוא ותרן לית הוא כשר אלא שהיה מוותר על קללתו עכ"ל. ויש לחקור במאי פליגי ועוד בדברי ר"ז באומרו ומאן דלית הוא ותרן לית הוא כשר דפשיט' שכל מי שאינו ותרן אינו כשר ומלבד שאינו כשר רשע יתקרי ועוד היכן רמוז דוסר מרע שהיה מוותר על קללתו אמנם נראה לפרש שרבי תחליפא ידע שענין הכיליות הוא דבר רע עד מאד ואין ראוי שיקרא שם רע כי אם הכיליות שהוא שורש לכל העבירות כמו שפי' כמהר"ר יוסף קאנפאנטון ז"ל ולזה דרש רבי תחליפא שוסר מרע שהיה ותרן ולא כילי ור' זעירא הקשה על דרשתו של ר"ת שאי אפשר כן משום שוסר מרע משמע שמסיר עצמו לרע שהוא מדת הכיליותאמנם אינו רמוז שהלך לקצה האחרון של ותרנות משום שוסר מרע אינו משמע כי אם שהסיר עצמו ממדה הרעה הזאת ונהג עצמו בדרך אמצעי שלם לא כילי ולא ותרן ולזה הקשה ר"ז ומאן דלית הוא ותרן לית הוא כשר כלומר ומאן דלית הוא ותרן כ"א אמצעי לית הוא כשר מאחר שלא היה כילי כשר הוא ולעולם שר"ז אינו סובר ח"ו שהכילי כשר הוא אלא ששאל על מדת האמצעיות שכשר אתקרי ובהיות כן וסר מרע לא משמע לא שוע ולא כילי ולעולם שאין שום ראיה מן הפסוק שהיה ותרן ופירש הוא שכונת וסר מרע ר"ל שהיה מוותר על קללתו ומדוייק מלת וסר מרע כלו' היה סר ולא היה מקפיד למתרעמים לו:
מדרש האתמרי · פרק י׳, מ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.