מדרש האתמרי · פרק י׳, מ״ה

עוד י"ל שאע"פ שטבע הממון גורם לאדם לבעוט דע"ז התפלל החכם שלמה המלך ע"ה (במשלי סי' ל') רש ועושר אל תתן לי ובפרט כשיש לו עושר ובנים כמו שמצינו בהמן הרשע שהיה מתגאה במדה זאת כדכתיב ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו ומה גם בהיות האדם משולש מוכתר בג' מעלות אשר למעלה מהן עושר ובנים והיותו גדול וחשוב ושדבריו נשמעים שע"ז היה מתגאה המן באומר ויספר להם המן את כבוד עשרו וגם רוב בניו וגם אשר גדלו המלך הרי השיג שלשתם ובא לבעוט וחשב מחשבות להשחית עם קדש אמנם איוב ע"ה היה איש תם ישר וירא אלהים וסר מרע אע"פ שעלו בידו אלו הג' מדרגות כנגד העושר ויהי מקנהו כנגד הבנים ויולדו לו ז' בנים כנגד הגדולה ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם ועכ"ז היה תם וישר. עוד י"ל ידוע שכל המרגיל עצמו בחסידות לעשות דברים לפנים מן השורה הרגילות גורם לו שיראה בעיניו שאותם הדברים שעושה אינו לפנים מן השורה אלא שהוא מחויב בהם שאם לא יעשה אותם נקרא רשע לזה אמר איש היה בארץ עוץ איוב שמו שהרגיל כל כך להיות תם וישר וירא אלהים עד תכלית החסדות עד שנשתרשו בלבו שהיה נראה בעיניו שמה שהיה עושה היה סר מרע בלבד ובזה בימיו אין חטא בא על ידו ודוק. עי"ל שסוף הפסוק בא לתת טעם למה קדם לו שמו כדרך הרשעים ששמם קודם להם כו' ואמר שהיה הסבה שלא היה תם וישר מיראת ההתרוממות כי אם מיראת העונש וז"א איש היה בארץ עוץ איוב שמו והטעם שאני אומר איוב שמו כרשעים אע"פ שהיה תם וישר בעבור שמסבת שהיה ירא אלהים שהיה ירא ממדת הדין זהו הסבה שהיה סר מרע ובהיות יראתו מיראת העונש לכן אמר איוב שמו וקדם לו שמו. עי"ל להליץ טוב בעדו שבא לרמוז הפסוק שהיה מקיים מצות אלהיות ומצות שכליות וירא אלהים כנגד מצות אלהיות וסר מרע כנגד מצות שכליות ודוק. עי"ל איש היה בארץ עוץ כו' תם וישר ר"ל בעודו איש בתקפו וגבורתו היה תם וישר כדרך שדרשו רז"ל אשרי האיש בעודו איש. עי"ל בא לרמוז על שפלותו שבכל ארץ עוץ לא היה איש עשיר שהיה מתרצה שיזכירוהו בשמו כ"א בשם שר ואדון ואע"פ שהיה רב בבני' ובעושר ובשם וכדמפרש ואזיל ונכון עי"ל שהטעם שמזכיר שם עירו שנראה ללא צורך נראה שהזכרת שם עירו הוא בכלל מעלותיו שבא לרמוז שהוא בלבד היה עיקר העיר וישובה וגרם שיקרא שם ארץ לשבת וז"א איש היה בארץ עוץ איוב שמו הטעם שנקרא שם ארץ עליה בהיות איוב שם. עי"ל בענין דלמה קדם לו שמו כרשעים באומרו איוב שמו ואינו אומר שמו איוב ידוע דרשת חז"ל גבי נח יש דורשים אותו לגנאי בדורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום ובצחות הקפה כזאת י"ל כאן איש היה בארץ עוץ ובהיות בארץ עוץ כלם רשעים זהו הטעם שאיוב שמו כרשעים אמנם כפי האמת והיה האיש ההוא תם כו'. עי"ל איש היה בארץ עוץ כו' והיה האיש ההוא והיה שמחה כלומר עיקר שמחתו היה היותו תם וישר כו'. ויהי מקנהו כל ויהי לשון צרה כלו' הצרה של יסורין נמשך לו ממקנהו שקטרג עליו השטן מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ א"ל הקב"ה הנו בידך. ובספר מר דרור מצאתי באופן אחר והיה האיש ההוא שמחה היה לאיוב בהיותו תם וישר אבל ויהי מקנהו צרה היה לו מריבוי מקנה וממון שהיה לו כמשא כבד יכבדו עליו והוא על דרך שפי' אני בחיבור אחר על פסוק ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב כלומר בעשיית המצות היה זריז מאד אבל היה כבד מאד להתעסק במקנה בכסף ובזהב שהיה לו: