מדרש האתמרי · פרק י׳, מ״ד

ובזה שאמרנו שביקש דהע"ה לעבוד ע"ז כדי שלא יתחלל ש"ש יובן הקושי הגדול שיש בדברי דינה בת יעקב אשת איוב באומרה עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות אמנם תפרש כונתה לטוב בס"ד וכיון דאתא לידן נתחיל ב או ג' פסוקים בתחלת הענין. איש היה בארץ עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע כו' הכונה תם וישר ואם תאמר שהיה ישר מסבת תמימותו לזה אמר וירא אלהים וסר מרע כלומר מה שהיה ישר היה מסבת שהיה ירא אלהים ולא שהיה ישר מסבת תמימות וראיה לזה שהיה סר מרע וזה מורה שלא היה תם אלא פקח בהיות הבחנה בו להבחין ולהתרחק עצמו מהרע עוד י"ל וסר מרע בא להורות הכח הנסיון שהיה עושה בעבור אהבתו יתברך שהיה באה העבירה בידו שאז קשה לפרוש ממנה ועכ"ז וסר מרע דמשמע שהיה הרע בידו ויכול לעשותו ובעבור אהבתו יתברך היה סר ממנו. עוד י"ל עמ"ש חכמי האמת שאיוב היה גלגול תרח כו' ונראה עם זה שעל זה קדם לו שמו כרשעים נבל שמו שבע בן בכרי שמו ושיעור הכתוב איש היה בתחילה שאיוב שמו ששמו היה קודם לו והוא כשהיה בתרח אמנם עכשיו והיה האיש ההוא האמור שהיה רשע תחילה עתה הוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע עוד י"ל כדחז"ל שרבי מאיר היה בדיק בשמיה כו' וכן נראה שעשו המרגלים ששלח יהושע כשראו ששמה רחב מלשון כי עתה הרחיב ה' זהו סבה שוישכבו שמה באופן שהשם מורה על האדם מהותו אמנם בנדון זה בא לרמוז שאיוב יצא מן הכלל. עוד י"ל בדרז"ל (במדרש במדבר פי"ד) ד' הכירו את בוראם מעצמם אברהם ואיוב וחזקיהו ומלך המשיח וזהו הרמז כאן איש היה מעצמו תם וישר ירא אלהים מעצמו בלי שילמוד מאחרים. עוד י"ל היה תם וישר ביראת אלהים וסר מרע בלי הוספ' ומגרעת על דרך אל תהי צדיק הרבה. עוד י"ל בא לרמוז שאע"פ שבני חיי ומזוני תלוים במזל עם כל זה מאחר דנפיש זכותיה והשליטו בכלם בהיותו תם וישר וירא אלהים וסר מרע כנגד חיי אמר איש היה בארץ עוץ דמלת היה בא לרמוז שהאריך ימים ושנים והיה הויה בימיו כמו שמוכיח בסוף הספר כנגד מזוני אמר ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן כנגד בני אמר ויולדו לו ז' בנים: