התוספות ז"ל לשוויה מזיד פי' ר"ח שרצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל עכ"ל הכונה שר"ח הרגיש דבשלמא הב' תשובות שמשיב בגמרא דבר דמסתבר הוא ואפשר שהיה מנשה מודה לישעיה ע"ז אמנם בתשובה כאן באספקלריא המאירה כאן באספקלריא שאינה מאירה זאת תשובה חלושה עד מאד שהיה יכול מנשה להשיבו מנא לך הא דלעולם כשאמר משה כי לא יראני האדם וחי הוא מכל וכל בין באספקלריא המאירה בין שאינה מאירה ולכן פי' ר"ח שרצה להשיבו ישעיה למנשה כשיקשה לו זה דבמשה נמי כתיב ויראו את אלהי ישראל הרי שמשה רע"ה שכתב כי לא יראני האדם וחי הוא עצמו כתב ויראו את אלהי ישראל ונמצא דפליג אהדדי אלא בהכרח גמור לתת הפרש בין אספקלריא המאירה לשאינה מאירה ובהיות כן אע"פ שכתב כי לא יראני האדם גו' כתב ויראו את אלהי ישראל שהוא באספקלריא שאינה מאירה ואם כן אני על ענין הזה אמרתי ואראה את ה' ובפי' זה הוסרו כל הקו' שעושים על ר"ת אשר אין ראוי להאריך בהם אחר שנתפרש אמיתות הדבר ונמצא בזה שר"ח בא ליישב תשובת הגמרא ואין בה שום קושי ממה שהקשינו משום שהיה יכול להביא ראיה לדבריו ממרע"ה עצמו ודוק:
מדרש האתמרי · פרק י׳, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.