ויש להקשות דבשלמא מענין רבי אבא דמן עכו מוכח שפיר ענותנותיה כיון שנמנו עליו להיות ראש ישיבה ובעבור להציל לרבי אבא דמן עכו מהחובות נשמט נפשיה ואמר יש לנו רבה ודאי אין זה אלא ענוה גדולה אבל מענין דביתהו שסיפרהלו מה ענוה שייך בזה אטו היה לו לר"א לחוש לדברי בטלה של נשים להתקוטט עם אשתו של אמורא למה אמרה דברים אלו זה דרך נשים להתקוטט תמיד בעניינים כאלו וכיוצא לא כל בעל שכל שלא היה לו לר"א לחוש לדברים בטלים ושמא כיון שראה שאשתו הקפידה על הענין היה לו לחוש לדבר לאמורא שידבר לאשתו שלא תאמר עוד לאשתו כדברים האלו כדי שלא יקל בעיני אשתו שדעתן של נשים קלה ומדלא חשש הרי זו ענוה וזהו דוחק גדול:
מדרש האתמרי · פרק י׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.