ובזה נבא לביאור מאמר במס' סוטה ד"ח ע"א אמר רבי אבהו מריש הוה אמינא ענוותנא אנא כיון דחזיתיה לרבי אבא דמן עכו דאיהו אמר חדא טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד אמינא לאו ענוותנא אנא ומאי ענותנותיה דר' אבהו דאמרה לה דביתהו דאמוריה דר"א לדביתהו דר"א הא דידן לא צריך ליה להאי דידך והא דזקיף וגחין ליה יקרא דמלכותא הוא דעביד ליה אזלת דביתהו א"ל לרבי אבהו א"ל ומאי נפקא לך מינה מיני ומיניה יתקלס עילאה ותו אימנו רבנן עליה דר"א למנוייה בריש מתיבתא חזייה לרבי אבא דמן עכו דתפסי ליה בעלי חובות א"ל אית לכו רבה עכ"ל:
מדרש האתמרי · פרק י׳, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.