מדבר שור · פרק ט׳, ד׳

ויתכן לכוין עוד בכונת "רשה בתחלתה" שהוא ע"ד האמור בירושלמי פ"ק דסוכה בפלוגתא אם עננים מלמעלה או מלמטה, ובאמת קראי כמר דייקי וכמר דייקי, דכתיב: "ואד יעלה מן הארץ", וכתיב: "מעלה נשיאים מקצה הארץ", אבל ג"כ כתיב: "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה", וכתיב: "חשרת מים עבי שחקים". ואמרו שם שמ"ד מלמעלה הוא כמי ששולח לחבירו חבית יין וקנקנה, ומ"ד מלמטה כמי שאומר שלח קופתך וסב לך חיטים. והנראה לע"ד דאלו ואלו דא"ח, שיש עננים מלמעלה וכמ"כ יש עננים מלמטה, שהרי גם גבי גשמים מצינו: "מטר השמים", וכתיב: "מטר ארצכם". והחילוק הוא ע"פ דחז"ל בברכות סוף פרק הי' קורא על פסוק: "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה" ש"כל העולם כולו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע", והנה כך היא המדה שהעני המקבל דרך צדקה מכין הוא כלי קיבולו, אבל מי שנותנים לו בתורת שכר ומכש"כ בדרך דורון, שהנותן נותן ג"כ כלי. ע"כ בשעה שישראל עושין רצונו של מקום וראוים להיות ניזונים בזרוע, אז דומה למי ששולח יין לחבירו בדרך כבוד וקרבה, ואז עננים מלמעלה, וכשאין עושין ואז המזון מצדקה, אז עננים מלמטה כדרך העני, "שלח קופתך וסב לך חיטין". והנה הכלי מחזיק ברכה הוא השלו', והקב"ה נקרא: "עושה שלו"' שבאמת ע"י שמשפיע שובע הוא משפיע שלו', וכדדרשי' מקרא: "השם גבולך שלו' חלב חטים ישביעך". ואם ישראל הם בתכלית המעלה, כביכול הקב"ה עושה את השלו' ע"י ריבוי השובע, ורוב החכמה שמביא לשלום כדה"כ: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד"' וכמו שהעיר ע"ז הרמב"ם ז"ל במור"נ, א"כ הוא עושה גם הכלי של הברכה, וכשאין עושין ח"ו רצונו, אז עלינו לעשות הכלי עכ"פ, דהיינו להשתדל בענין השלו'. והנה האדם צריך להיות דן בעצמו שאין גבהות לפני המקום וראוי לבקש מתנת חינם, א"כ צריך להכין כלי, א"כ צריך להיות רודף שלו'. ועז"א: "כל שנה שרשה בתחלתה" שעושים עצמם כרשים שעושים הכלי בעצמם בהשתדלותם, "מתעשרת בסופה" שזוכין שהקב"ה ישפיע שלו', א"כ ההנהגה היא דרך עשירות שהוא ית' שולח השפע בכלי שלו' כביכול. וסמכוהו אקרא ד"מרשית השנה", ושם כתוב בשבח הארץ "למטר השמים תשתה מים" היינו שקדושתה גדולה והקב"ה משגר בכלי שלו מפני שהשלום עלול בה, ש"לב רגז" בחו"ל כתיב כדחז"ל בנדרים. ואמר שד' "דורש אותה תמיד", שהדרישה וההשגחה היא תמיד בלא הפסק, אבל לפעמים היא במילואה ופעמים שלא במילואה. ואמר "עיני" פי' בב' עיניו שהיא במילואה הוא "מרשית השנה" שעושים עצמם כרשים ורודפים שלו' כדי שיהי' כלי בידם, "ועד אחרית שנה" פי' שאז יש אחרית טובה שהקב"ה נותן מטר השמים שהוא מורה על שפע דרך עשירות בכלי שלמעלה, והכל בזכות השלו'.