מדבר שור · פרק ט׳, ה׳

ביאור לד' הפיוט באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקנו במשפט". כי הנה במחצה זכיות ומחצה עונות אז '"רב חסד' מטה כלפי חסד", אמנם הזכיות והעונות כבר כ' הרמב"ם שאינם נשקלים כ"א בדעתו של אל דעות שיש מצוה א' שמכרעת נגד כמה עונות. והנה כשהקב"ה רוצה לעשות חסד עם ישראל אז הוא עושה חשבון שהעונות הם קלים מצד עצמם, דהיינו מפני האהבה שהקב"ה אוהב את ישראל, ודרך האוהב שחטא של אהובו הוא קל בעיניו. והנה האהבה היא בלא טעם אצלנו שאין אנו משיגים טעם אהבתו ית' לישראל, ומ"מ אחרי שמצד האהבה נחשב כל חטא לדבר קל, נמצא שאח"כ הזכיות מכריעות ונמצא שהזכות באה על פי דין ומשפט. וז"ש: "באין מליץ יושר" שישקול בערך "מול מגיד פשע", באופן שיהי' אפשר להיות רב חסד מטה כלפי חסד מצ"ע, ע"כ "תגיד ליעקב דבר חק" דהיינו אהבה בלא טעם, וממילא יקל משקל העונות ויהי' אח"כ "משפט", ועי"ז תצדקנו במשפט. וז"ש: "האוחז ביד מדת משפט", כי המדה איך ימוד המשפט, דהיינו ערכו של כל חטא, היא בידו ית', וכשהוא מראה גילוי האהבה, נעשה קל, והזכיות מכריעות.