מדבר שור · פרק ז׳, ד׳

עוד יש לכוון "דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", דדרישת השי"ת היא בעקרה רק מצד התורה, שכשידרוש דברי קדשו הרי הוא דורש את השי"ת. והנה יש בדרישת התורה שני ענינים: הא' הוא מצות ת"ת, שע"י ידיעת התורה הוא מקיים מצות ת"ת שהיא זכות גדולה מאד, ב' יש בסגולת התורה שתאיר עי"ז נפש האדם ותקנה קדושה ושלמות. ובארנו בזה דברי חז"ל בפ' אין דורשין דמקשי': "ור"מ היכי גמר תורה מפומי' דאחר כו "'ואמרי': "אמרי במערבא ר"מ אשכח תמרי אכל תחלא ושדא שיחלא לברא", ותו אי' התם: "אשכחיה רבה בר שילא לאלי' א"ל מאי קא עביד הקב"ה, א"ל קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומי' דר"מ לא קאמר כו' ... א"ל אמאי, ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק". והנה לא על חנם נאמרו על ענין זה שני משלים, ולא עוד אלא שמתחלפים בהבנתם, שהמשל של "אשכח תמרי" מורה שאכל החיצוניות והפנימיות השליך, והמשל דרימון מורה להפך שהחיצוניות השליך והפנימיות אכל, ולפ"ד יסבו הדברים על שני הענינים שבאים לאדם בלימוד התורה. הנה בעצם התחדשות הידיעה של התורה, ודאי אין ד"ת מקבלים טומאה, וכיון שיצאו הדברים מפי אחר מכוונים לאמתה של תורה הרי הם מקובלים יפה, וזה נקרא האוכל החיצון שהוא העקרי, ומה שיש גרעון בפנים הוא כח אחר המעורב בדיבור זה, אל זה לא פנה. אבל לענין הסגולה שהתורה פועלת על האדם הרי הוא ענין סגולי, שבא ע"י המשכת הקדושה, וכיון שהכלי שע"י נמשכה תורה זו הוא פגום, אין דרך הקדושה לשרות באתר פגום, א"כ חסרה מתורה זו סגולה זאת של המשכת הקדושה על האדם. אבל באמת כח התורה גדול, והראי' שהרי לסוף אתא לעלמא דאתי וגם ריו"ח הצילו מדינין. והיינו שיש בנפש כ"א מישראל עומק טוב, אלא שע"י מעשים רעים הטוב מוסתר מאד והוא בכח שאינו נכר במציאותו, אבל התורה היא פועלת שהטוב הצפון הוא מתגלה ומתחזק. ע"כ זה החלק שהי' מוסתר אצל אחר ע"י מעשיו, ר"מ מצא אותו ונדבק בו, ומצאה ג"כ הקדושה הסגולית מקום לחול על תורתו. ע"כ כשבא להמליץ על תורתו שיהיו לה מהלכים למעלה, וזה יתכן ודאי רק מצד המשך הקדושה הסגולית שבתורה, אמר: "ר"מ רמון מצא תוכו אכל", פי' אפי' בהחלק הסגולי שנמשך מהתורה שבזה פועל הרבה ג"כ הכלי ע"י מי נמשך, כיון שהוא פועל מצד הסגולה והקדושה לא מצד הידיעה והמצוה המעשית לבד, מ"מ גם בסגולה זו מצא שרק הקליפה מלוכלכת דהיינו חיצוניותו של אחר במעשיו, אבל בפנים יש חלק טוב, והראי' שהרי מת מתוך תשובה, אלא שהיתה רק בהרהור ולא גמרה. אבל ר"מ הי' מתדבק רק בעומק טוב הפנימי, וכח התורה הי' מסייעו לגלות את עומק הטוב, ע"כ גם הכח הסגולי שבתורה זו לא נפסק והרי היא נמשכת ממקורה מהלכה למשה מסיני בכלים טהורים. ע"כ אמר "דרשו ד "'ע"י תורתו "בהמצאו", וסגולת הדרישה תגרום שיהי' השי"ת קרוב יותר אל הלב. כמש"כ: "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה", ולמדנו מכלל לאו הן, שהמכניס עצמו בעול תורה תפילתו רצוי', שמפני קדושת סגולת התורה נעשה השי"ת קרוב לו ותפילתו נשמעת, ע"כ ע"י מה שתדרשוהו בתורה תגרום הסגולה שבתורה שתקראוהו ויהי' קרוב לשמע קריאתכם. ויש להמשיך ע"פ זה יפה מה שנתן טעם על האמור באומרו: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי", וביאר: "כי כאשר ירד הגשם והשלג וגו' כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע וגו"', שכל אלה צריכים מאד קשור אל מה שאמר לפני זה. אבל תוכן הדברים כי האדם יראה שרק ע"פ מחשבות לבבו בהכנעה ישוב אל ד', ע"כ אמר לו שאין כן, שלא ישוב בשלמות בלא התורה, כי רק התורה תלמד ע"פ דרכה העליונה החכמות והדעות, ואע"פ שלא יבין, כולם יפעלו פעולתם מפני שהם חקי השי"ת, כמו שהגשם והשלג פועל מפני שכן שם יוצר בראשית ב"ה לחק ולא יעבור.