מדבר שור · פרק ז׳, ב׳

ונבין בזה את האמור עם הספר: "ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד וגו' ... והשטן עומד על ימינו לשטנו. ויאמר ד' אל השטן יגער ד' בך השטן ויגער ד' בך הבוחר בירושלם, הלוא זה אוד מוצל מאש". כי כוונת "עמד על ימינו לשטנו" תתבאר עפ"ד. שיש קטרוג שהוא מצד שהשטן משפיל את מעלת האדם ועי"ז הוא רוצה להגדיל עונו, וזה נקרא שהוא מקטרג אותו ומשטינו מצד השמאל והגרוע שלו. וכשהוא בא לקטרג עליו מצד שמגדיל מעלתו, נקרא שעומד על ימינו כלומר הצד החשוב שלו, ועי"ז הוא משטינו, שת"ח גדול כזה לא יצא ידי חובתו נגד בוראו ית' שהרימהו למעלה רמה כזאת. אבל השי"ת ברחמיו הכין רפואה למחלת הקטרוג הזה, שכשהשטן בא לקטרג את האדם מצד מעלתו, השי"ת ברחמיו יזכור ש"כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" וכפי ערך הקדושה כן ערך שליטת היצה"ר גדל, ודי בזה התנצלות לקבל תשובה. וראיה על ההתנצלות הזאת היא מצד שבחר השי"ת בירושלים להיות שם מקום קדשו ושם יעלו ישראל ליראות פניו. והלא כפי גודל ערך מעלת המקום יגדל הקטרוג בכל חטא קל אשר יחטאו שמה, כי זה המקום שקדושתו גדלה מאד, ראוי שלא ימצא בו חטא ועון, ועל מה עשה ד' ככה שנתן לנו מקום מקודש כזה שיהי' הקטרוג גדול מאד על עונותינו. אלא ודאי שכבר הכין ית' רפואה למכה, ותחת גדולת הקטרוג של קדושת המקום כן גדולה ההתנצלות של שליטת הסט"א המתגבר דוקא לפי ערך המעלה וכבוד הקדושה. א"כ אדרבא, איש המעלה, כפי תוקף שליטת היצה"ר עליו, דבר גדול הוא לו כשניצול ממנו, ואפי' אם ילכד באיזה דבר ח"ו יש לו התנצלות גדולה שראוי לקבלו מיד בתשובה. וז"ש שהראהו את יהושע הכה"ג והשטן עומד על ימינו לשטנו, הכינו ללמד עליו קטיגוריא מצד הימין והחשיבות שלו. והשי"ת השיבו: "יגער ד' בך השטן, ויגער ד' בך הבחר בירושלם", מצד בחירתו בירושלים. אע"פ שמצד קדושת המקום יתרבה עונש החטא והקטיגוריא גדלה, ולא חש לזה, מצד ידיעתו ית' שכל מה שתגדל הקדושה כן יאמץ כח השטן והיצה"ר לקלקל ולפתות. א"כ מה תקטרג עליו מצד מעלתו, אדרבא כפי ערך מעלתו נדע עד כמה הקיפה אותו אש היצה"ר כדחז"ל: "נורא בי עמרם", וכשניצול ממנו אע"פ שיש איזה צד נדנוד כשלון בו ח"ו, אין תימה, "הלוא זה אוד מצל מאש", היצה"ר שהקיפו, א"כ סר קטרוגך מצד גדולתו ומעלתו. ויובן בזה מש"כ: "ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני המלאך". שהצדיק יש לו מדרגה שהיא למעלה מהמלאך, אבל כשרואה שיש עליו קטיגוריא מצד מעלתו, אז הוא משפיל עצמו ועושה מדריגה שלו למטה ממדריגת מלאך כדי שיהי' הקטרוג פחות. ע"כ הי' יהושע "עמד לפני המלאך" ופחות ממנו במדרגה, והשטן "עמד על ימינו" וטוען נגדו, שהוא מגביה מעלתו. ובתענית אמרו חז"ל: "אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב"ה השיבה כהוגן שנאמר: 'ונדעה נרדפה לדעת את ד' כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו', אמר לה הקב"ה בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש, אבל אני אהי' לך דבר המתבקש לעולם שנאמר: 'אהי' כטל לישראל'". והיינו כי בדרישת השי"ת יתכן שיעלה האדם במדרגה גדולה ויעסוק בחכמות גדולות לדעת את השי"ת. אמנם למי שאינו מלוכלך בחטא דבר זה נאות מאד אבל למלוכלך בחטא תגדל עליו לפעמים הקטיגוריא, ויש אופן שהאדם צריך להשפיל את מעלתו כדי שלא יגדל עליו הקטרוג. והנה הגשם שבא ע"י התערותא דלתתא, הוא מכוון נגד קרבת השי"ת הבאה ע"י המחקר בגדולתו ית' שהיא דרך טובה וגדולה מאד, אבל לפעמים יהי' מוכרח לסור ממנה כדי שלא יהי' עליו קטרוג. אבל קרבת השי"ת הבאה ע"י הכנעת הלב, שע"י שהוא מכניע את לבו השי"ת מרחם עליו, ובלא השתדלותו מתקרבת אליו השגחתו ית' ואור פניו, בזה לעולם אין חשש קטרוג. וזו היתה בקשת ישראל שיחזרו בתשובה ע"ד דרישת השי"ת, "ונדעה נרדפה לדעת את ד"' בידיעה, "ויבוא כגשם לנו" שע"י שאנו נשתדל לחקור דרכיו ית' ממילא מוכרח שיושפע עלינו שפע דעת. אבל השי"ת השיב שלפעמים הוא אינו מתבקש כשהקטרוג גדול, וכשהם הולכים בדרך הראוי' לגדולים, מוצא השטן מקום לעמוד על הימין לשטן ח"ו, לאמר כי לפי גדולתם ראוי להחמיר בעונשם. ע"כ אמר השי"ת "אהי' כטל לישראל", שבא רק מלמעלה, והם יכינו עצמם רק לקרבת השי"ת ע"י הכנעת הלב, ובראות השי"ת לבבם הנשבר ישוב ורפא להם ויוסיף עליהם שפע דעת לדעת את ד', וזה מתבקש לעולם כי ע"ד זה אין שום קטרוג יכול להיות, אין שטן ואין פ"ר.