מדבר שור · פרק ז׳, א׳

"דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". שני דברים צריך הבעל תשובה לבקש לתקן. הא' הוא אור הנפש שהחשיך, מפני שקודם החטא האדם מסתכל ביושר בנועם ד', ועיניו רואות גדולתו ותפארתו ומכיר גדולת ערך התוה"ק והמצות שהן חיי עולם, והחטא גורם ששכלו מתעור ועיניו כהות וכל הגדולות שהיו נשקפות ללבבו מקרבת ד' עכשיו הן רחוקות ממנו, וצריך לגבר חילים ביתרון הכשר חכמה להביא אל לבבו האור כי טוב לדעת את ד' ודרכיו הגדולים ולדבקה בהם. גם ע"י עונותיו סר צילו והשגחת השי"ת רחקה ממנו, וצריך לגבר חיל שיאיר ד' פניו לו ותהי' השגחתו חופפת עליו לשמרו מכל רע, בין בעניני גופו בין בעניני נפשו. ונקרא האופן הראשון - להחכים עצמו לדעת את ד' - בשם דרישת השי"ת, והשני שהוא להשתדל שיהי' ד' קרוב לו בשם קריאה אל ד'. ע"כ אמר דרשו את ד' והשתדלו לדעת כבודו וגדלו "בהמצאו", "קראוהו" שיהי' קרוב אליכם בהשגחתו, "בהיותו קרוב" לחון ולהשגיח עליכם. ויתבארו בזה דברי רבי יצחק בר"ה: "למה תוקעין בר"ה כו' ... אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן", וצריך ביאור במה יעורבב דוקא ע"י אלו התקיעות כשיהיו ב"פ, וכבר ביארו ע"ז בירושלמי. וכפי דרכינו נאמר, כי הנה לקטרג על האדם יש שני דרכים מפולשים. כי הנה זה האדם הוא מצד אחד נעלה ונשא מאד, נפשו עליונה מזיו כבוד אל חוצבה, ובפרט קדושת ישראל שרמה למעלה, ותעודתו גדולה להיות לו מהלכים בין העומדים לפני המלך ד' ית', וע"כ גדול מאד משפטו ושאתו עת יחטא, כי ראוי לו לדעת ערכו ומקומו. אמנם יש עוד קטיגוריא אחרת הפוכה מזו מצד פחיתותו של אדם וגרעונו, כי הוא שפל ונגרע בערכו, כחו ושכלו חלש, והוא דבוק בתאוות ובהבלים כל ימיו, ושפל ערך כמוהו איך יעיז לחטא לפני מלך אל רם ונשא. והנה השטן ודאי מתהפך בתחבולותיו לאחוז איזו קטיגוריא האפשרית לו כדי להגיע למגמת חפצו. והנה כשהאדם בא להבין ולהשכיל בידיעת השי"ת ולהתקרב אליו ע"י ידיעת דרכיו, אז כל ישעו וחפצו לקטרג לבלבל דעת האדם ולגרום שלא יעלה בידו להבין ולהשכיל בגיאות השי"ת. וכדי להעיר חמה אז עליו להזכיר פחיתת האדם, לומר איך נבזה כזה אשר הוא כלי מלא בושה וכלימה ונוצר מטיפה סרוחה יבא אחרי המלך ה' צבאות לחקור דרכיו ולדעת גדולתו. אבל זאת ההשפלה בעצמה היא לימוד זכות על האדם בבאו לבקש סליחה מהשי"ת ושישיב אור פני השגחתו עליו. והנה השופר הוא פועל לעורר את הלב להוסיף יראת ד' ועוזו ולעורר את השכל לדעת דרכיו ית', גם הוא מחריד את הלב ומכניע להשפיל עצמו לבקש רחמי שמים, ע"כ תקנו לנו חז"ל שנאחז באלה שני הדרכים. כי בשופר יש בו כח לעורר את השכל לדרוש את השי"ת, וזה אנו עושין בתקיעות דמיושב, כי קשות מיושב, וקודם התפילה צריך האדם להתבונן בגדולת השי"ת כדאי' בשו"ע, וע"כ היו חסידים הראשונים שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו לבם לגדולת השי"ת. וכשהשטן ירצה לקטרג ע"ז אז עליו להזכיר שפלות האדם. אך זאת היא מעלה גדולה כשאנו באים לתפילה, לבקש מאת השי"ת שישים עלינו לבו להשגיח עלינו בשפלותנו ולרחם עלינו, ומפני שפלותנו ימצא התנצלות לעונותינו לקבלנו בתשובה לפניו. והשטן כשיודע מכל זה שנקח לנו אלה שני הדברים, לחקור בגדולת השי"ת וחקר כבודו, גם להתפלל שיאיר השי"ת פניו אלינו בהשגחתו, אז הוא מתערבב ולא יכיל למיעבד קטיגוריא, כי באחד משני הקצוות שיאחז יהי' לנו עכ"פ מעלה לאחת מהבקשות שאנו מכוונים ע"י ב' מיני התקיעות.