מדבר שור · פרק ה׳, ג׳

ולזה אמרו חז"ל "אלה פקודי המשכן משכן העדת", שנתמשכן על עוונותיהם של ישראל, והיינו שיש במשכן שתי הסגולות, האחת שהוא מכפר ומתקן את הקלקולים, והב' שהוא מאיר פני ההשגחה בגילוי הכבוד. לזה אמר "המשכן" מצד סגולת הכפרה שבו, ע"כ נתמשכן בעונותיהם של ישראל, ומצד כח הסגולה שבו להאיר פני ההשגחה למען יכירו הכל וידעו כבודו של האדון ב"ה, הוא "משכן העדות", כמו שדרשו חז"ל ע"פ: "מחוץ לפרכת העדת" "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". והנה מדה זו אמורה בעם ד', שהם מצד עצם נפשם קרובים לקדושה, ואם יאונה להם איזה חטא הוא אינו מלבם וזר מטבעם ובנקל ישובו לתיקון, כמו שהאריך בזה הרבה הגאון מהר"ל מפראג בספריו. והיינו כמ"ש חז"ל בזוה"ק דהבאים מצד הטומאה כל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין, אבל מצד הקדושה אפי' קבלתם הטובות הוא ג"כ כדי לעשות נח"ר להטוב ומטיב ב"ה. ומי שמצינו בנפשו מדה זו שעיקר כונתו בטובותיו הוא לנח"ר לפני השי"ת, אות היא שנפשו קדושה בעצם ואם יזדמן לו איזה חטא ח"ו הוא מקרי ונקל לו להטהר, וגם ע"י גילוי הכבוד העליון לא יתבער ח"ו כמו שכ' ברשעים: "כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים". וזו היתה שאלת מלאכי השרת על טיבן של ישראל ותשובת הקב"ה להם, כמ"ש חז"ל בפ' מי שמתו: "אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה רבונו ש"ע כתוב בתורתך: 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד' והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: 'ישא ד' פניו אליך', אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה: 'ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלהיך', והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה". והכונה שהם שאלו על שינוי ההנהגה הנמצא בישראל, כי אפי' ע"י גילוי הכבוד מ"מ כולם נצרפים ובאים לאור החיים ואינם אובדים אפי' החוטאים שבהם, והמדה נותנת שע"י גילוי הכבוד יכלו הרעים מגאון ד'. והשיב להם, שאצלם המדה נותנת כך מפני שאין הרע בהם טבעי, שהרי בטבע נפשותם אינם עושים עיקר את הנאת עצמם כ"א את הכבוד העליון, שהרי כתבתי: "ואכלת ושבעת וברכת", והעושה העיקר השביעה ועי"ז ממילא יתחייב בברכה ויברך, לא יברך כ"א כשישבע, אבל מי שמשים תכלית אכילתו רק שיהי' יכול לברך, הוא ימהר לברך כשיוכל, וממה שמדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה הורו שעיקר תכליתם הברכה לא השביעה. א"כ עיקר טובם עושים בשביל הכבוד העליון, וזה אות על טבע קדושתם, ע"כ אי אפשר שיהיו כלים מפני אור הקדושה כי הרע אינו בעצם אליהם, ע"כ תתכן בהם נשיאת פנים דהיינו השגחה מאירה באור פנים, ובכ"ז ישם להם שלום. ובפ"ק דכתובות אי': "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב: 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים', ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב: 'מכון לשבתך פעלת ד' מקדש ד' כוננו ידיך' שתי ידים. ולפ"ד יתבאר שיד אחת נקראת כח אחד, או הכח ההולך בגילוי הכבוד ובמהירות שמתקן את העולם בלא איחור, אבל הוא מאבד החוטאים הבלתי מתוקנים, והאופן השני שמתקן לאט, אבל אין כבודו ית' נראה כ"כ בעולם. וזהו במעשה שמים וארץ, שבהתגבר הכח השמימי הרוחני יגלה כבוד ד' ויאבדו רשעים, ובהתגבר הכח הארצי יסתר האור ואין תפארת. אבל בבהמ"ק ניתנו שני אלה יחדו, שיאיר ע"י אור ד' בגילוי הניסים וגודל ההשגה, והתיקון הולך במהירות, ובכ"ז נותן הוא תקנה לפושעים, כי יכפר עליהם ויחזירם לטובה ברב קדושתו, א"כ הוא ניתן בשתי ידים וכולל כח שמים וארץ, "מקדש ד' כוננו ידיך".