מדבר שור · פרק ה׳, ד׳

וזה הוא שסמך למאמר: "מקדש ד' כוננו ידיך", "ד' ימלך לעלם ועד, כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים ... ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים". שהוא לבאר שורש קדושת המקדש, ואיך הוא מועיל רק לישראל שעליהם יוכל הכבוד להתגלות ויתקיימו, אבל אוה"ע מתוך שהרע שבהם עצמי יאבדו רשעים שבהם בגילוי הכבוד. והנה מצינו שבקריעת ים סוף אע"פ ש"עבר בים צרה" "זה פסלו של מיכה", עכ"ז לא מנעה מהם אור הכבוד עבירה שבידם וגם לא נאבדו החוטאים, רק פרעה וחילו נאבדו מהדר גאונו ית'. וז"ש שהיה זה מפני כח המקדש שעתידים לבנות והוא מכונן בב' ידים, שיהיה האור בגילוי גדול ומ"מ הרשעים שבישראל לא יאבדו כ"א ישובו בתשובה. ע"כ אמר שע"י קדושת המקדש "ד' ימלך לעלם ועד", כי תוכל כבר קדושת מלכותו להגלות בעולם. כי אע"פ שעוד לא נתקנו ישראל לגמרי מ"מ אין זה מעכב, שהרינו רואים שגילוי הכבוד פועל לרעה רק על רשעי אוה"ע "כי בא סוס פרעה וגו'", "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" אע"פ שהיו עבירות בידם כמש"כ: "וימרו על ים בים סוף". והיינו שקדושת המקדש מסייעתם להיות מתקנים את חוטאיהם ולא יכלו בגילוי כבוד ד', א"כ אין עיכוב למלכות שמים להתגלות בעולם, כפי מעמדה הנצחי. ובמד"ר שיר השירים: "'אפריון עשה לו המלך שלמה' זה בהמ"ק כו' ... 'תוכו רצוף אהבה', ר' יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה", נראה שיש זכות התורה בפ"ע אפילו זולת העסק בה, וראוי להתבונן איך יתכן. ויובן ע"פ דברינו, שהשי"ת רואה עומק לבבם של ישראל עד כמה הם נוטים אל הטוב, ותמיד הקדושה אצלם בכח, אע"פ שתזדמנה סיבות שלא יוציאוה אל הפועל, מ"מ נתן הוא ית' עצות שיחשב זה שבכח ג"כ לזכות גדולה כאילו הי' בפועל כמעט. ולזה היתה סגולת המשכן והמקדש, ע"כ הי' חשוב כאילו הוציאו כחם אל הפועל, ע"כ אע"פ שעוד לא נתקנו לגמרי היו חביבים לענין גילוי כבודו ית' עליהם כאילו נתקנו בפועל. ומצד זה הכח הצפון בחובם זכו לתורה יותר מכל אומה ולשון, שהשי"ת רואה ללב שהם מוכנים לה. וז"ש: '"תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם' זו זכות התורה" מצד עצמה, שקדושתה מורה על כח הקדושה שבכח נפשותיהם של ישראל, שכולם מושרשים מקדושתה העליונה, וזכות הצדיקים שעוסקים בפועל שהיא ודאי יותר נשגבה. ויען שבקריעת ים סוף היה צריך זה הכח להתגלות הרבה, היינו איך שאצל הקב"ה חשובה קדושתם של ישראל אפילו מה שבכח כאילו הי' בפועל, ע"כ נהג השי"ת עמם בהנהגה שהיא למעלה הרבה מערכם של אותה שעה. ע"כ נתקיים "מפי עוללים ויונקים יסדת עז" כדברי חז"ל שעוברים שבמעי אמם אמרו שירה, שכאן הופיע הענין של הקדושה שבכח בתוקף גדול עד שנראה מוחש בפועל, ושלמות העוברים, שהיא בכח נעלם מאד, יצאה כאילו היתה בטבע בפועל, מצד גודל שליטת זה הכח להחשיב את מה שבכח כאילו הוא בפועל, שהוא עצמו קדושת המקדש וכחו. ע"כ הזכיר בשירה: "מקדש ד' כוננו ידיך" והן שתי ידים שבב"א זוכות, שאפי' בגילוי הכבוד, יבאו הכל בשלום, מפני שאפילו אותן שאינם מתוקנים, כח קדושתם עמהם להיות מתוקנים. ומצד זה הכח אמרו חז"ל: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן", ולשון "הבל" צריך ביאור, שהי"ל לומר בזכות ת"ת של תינוקות של בית רבן. אמנם באו לבאר איך יגדל כ"כ כח קדושת ת"ת של תינוקות של בית רבן אע"פ שאינם לומדים בהבנה שלמה, ומכ"ש איך יגדל מזכות תורת הגדולים השלמים מהם. אבל במה שאצל הקדושה נתן השי"ת כח שהדבר שבכח יפעל כאילו יצא אל הפועל, ולפי"ז אפי' יזדמן שקודם יציאתו לפועל תהי' איזו מניעה שלא יצא, מ"מ כל זמן שהוא בכח וראוי לצאת לפועל, הקדושה פועלת כפי מה שהוא ראוי לה. והנה ההבל הוא הדיבור בכח, שיוצא אל הפועל מכח ההבל שבפה ע"י כלי הקול. וביאר שתינוקות של בית רבן הם בכחם לגדולות, שהרי אם יבחרו בטוב ובשקידה, זמנם עמם להשתלם הרבה בקדושה גדולה, ע"כ נושא עליו קדושה גדולה דיבורם בתורה, לא מצד עצמו כמו שהוא, כ"א מכח מה שראוי להיות יוצא ממנו אל הפועל אם ישמר כראוי, ע"כ העולם מתקיים עליו, וכמש"כ בזה למעלה. ע"כ "אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי' לבנין בית המקדש", שענין שפועל בהמ"ק להוציא זכות הקדושה כאילו הוא בכח מה שבפועל, כזה נמצא ג"כ בזכות תינוקות של בית רבן. ונכון לכוין בזה בעומק מליצת הלשון "ישא ד' פניו אליך"כב, שהפנים הם כח הקדושה המושפעת מאורו ית' לכל הדבקים בו. והנה כ"א מישראל יש לו חלק בפנים העליונים הקדושים בכחם, אלא שכ"ז שלא הוציא אל הפועל, עוד הפנים עומדים רחוק ממנו, אע"פ שיש לו בהם חלק כמו "מרחוק ד' נראה לי". ואם האדם בעצמו מוציא מהכח אל הפועל את קדושתו, נקרא שהוא מקרב ונושא את עצמו אל הפנים העליונים כמו "אליך ד' נפשי אשא". אבל ברכת כהנים תברכנו שהשי"ת יעזרנו להוציא הקדושה אל הפועל, ונמצא כביכול הוא נושא ומקרב את פניו אלינו, ועי"ז "וישם לך שלום"כב, כי בהופיע אורו ית' ועזרו מקודש, כל החלקים יתאחדו לטוב וקדושה.