מדבר שור · פרק ל״ח, ג׳

ע"כ אפי' החיות הנושאות את כסא כבודו ית', הנה משיגות ג"כ כבודו ית' בסדרי עילות ועלולים רבים עד בא הדבר לגבול השגתן. וזהו "והחיות רצוא ושוב", כי הנה משיגות תחילה הסיבות, ושבות להסתכל בסיבות כדי להכיר כבוד יוצרן ית' המחי' כל אלה ומחדש כל אלה בכל עת ורגע. א"כ כשהן מציירות עליית מחשבתן ע"י עילות המסובבות עד בואן אל חקר כבודו ית' ששם כלות הסיבות, אינן יכולות להחליט אם הסיבות באמת כלות במקום השלמות המצוירת להן, או שרק לפי השגתן אינן משיגות שיהי' במקום ההוא עוד קישור סיבות, אבל באמת עוד גבוה מעל גבוה, ורחוקות הנה מהשגת יד השי"ת מפני שעוד חסר להן ציור כמה מסיבות עלולות ממנו ית'. וכ"ז הוא רק מפני שכה טבע ית' הנהגתו ע"פ הקישור הנשגב של העילות ועלולים רבים ונפלאים. אבל בקריעת ים סוף שביטל ושדד סדרי ההנהגה של הדרגת הסיבות, וי"ל שבאמת זהו עצמו ענין דחז"ל: '"ולא קרב זה אל זה כל הלילה', בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה". וענין הדבר כבר העירו רבים דמצינו שהקב"ה שמח באבדן הרשעים, ופי' בזוהר דהיינו דוקא כשנתמלאה סאתם אצל עו"ר. ופי' ענין השמחה הוא, שבאמת כ"מ שברא הקב"ה בעולמו שילך הדבר ע"פ הקישור הטבוע של הסיבות, בין אם הסיבות הללו הן טבעיות פשוטות המוטבעות בטבע היסודות והבריאות הגופניות, או שכך יצר סדר ההנהגה ע"פ מערכה השכלית שפועלת ג"כ ע"פ דגלה וסדרה שחקק לה יוצר בראשית ב"ה, כשנעשה הדבר הרי נעשית כביכול מחשבתו וכונתו מראש מקדם. וזוהי ודאי שמחתו ית', שהרי הכין שינהג הדבר ע"פ תכלית השלמות, כיון שבחר בזה ענין ההנהגה הקבועה. וכן בענין ההוי' וההפסד, ההפסד הוא לצורך ההוי', והכל בתור שמחה לפניו, אבל כ"ז הוא אפשרי ג"כ כשהרשעים נאבדים מפני שכ"כ כבד עונם עד שנהיו לסיגים בהבריאה. וסדר ההנהגה הגדולה בכל המציאות סידר הוא ית"ש לצרף סיגים, כמו שמרומז בפסוק: "הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו". הרי הרשעים הגמורים שהגיע זמנם להתבער מן העולם מתבערים ע"פ הדרך של קישור הסיבות מראש מקדם, וזוהי ודאי שמחה שלמה לפניו ית"ש שהדבר מגיע אל תכלית הכונה כמו שכבר מראש הוכן. אבל כשלא הגיע הזמן של הרשעים להאבד מן העולם ע"פ הכרחים של הסיבות כמו שסודר בכלל הבריאה ע"פ סדרי קישורי ההנהגה, אז אין הענין הולך ע"פ כללי ההויה וההפסד שכפי סדר תיקון הבריאה כולה בכללה. והנה שיר המלאכים היינו השגתם בסדרי הקישורים של הסיבות ומסובביהם, כי רק עפ"ז ישיגו וישבחו לקונם, ובזה יעלו אל מרום ההשגה בסולם המציאות. וכשיגיע איבוד הרשעים ע"פ סדר צירוף הסיגים, הרי כח הפועל ב"ה מסתלק מהם והם נאבדים, "תסתיר פניך יבהלון". אבל כ"ז שהם ראויים מצד קישור הסיבות שהוכן מראש לקיום, ונתחדש בהם האיבוד לצרכן של ישראל, לקדש שמו הגדול ב"ה בעולם, הרי עדיין נקראים מעשי ידיו ית', שפעולתו עדיין חתומה בהם וכח הפועל עודנו מתחזק בהנפעלים. ע"כ לא הי' דבר זה נאות כ"א בקריעת ים סוף, שאז הנהיג השי"ת את המציאות לשעה בלא יחס של קישור הסיבות זב"ז, ע"כ הי' אפשרי לדברים שעדיין בשם מעשי ידיו יקראו מצד כח הקישור הכללי, ומ"מ יהיו אבודים מצד הרצון הפרטי שהנהיגו ית' בזו השעה. אבל אין בזה מקום כלל לשירת המלאכים, שהיא אינה נוסדת כ"א ע"פ סדרי קישורי הכוחות של ההנהגה בסיבותיהם הנהוגות תמיד. ע"כ אמר להם הקב"ה "מעשה ידי טובעין בים" כ"ז שעדיין שם מעשה ידי ראוי להם ופעולתי לא כלה מאתם. וה"ז שלא כמנהג קישור הסיבות, והמה טובעים בים, הרי בטל הסידור המקושר בחלק אל חלק בכללות חלק אחד מהמציאות, ואיך אתם אומרים שירה לפני, כי במה תכון השירה אם דרך השגתה כעת אינה שולטת, ע"כ "לא קרב זה אל זה כל הלילה".