והנראה לומר שגדר הנבואה ענינו אינו כמו שדימוהו הפילוסופים שהוא ענין טבעי, ובאמת לא עלתה בידם לבא עד תכונתה ולהשיג קצת ממנה. אבל באמת הוא ענין נשגב מכל דרכי הטבע, והפוך מכל סדרי הטבע. וכיון שהוא הפוך מכל סדרי הטבע הדבר ברור שהטבע מנגד אליו וסותרו, אלא שכח הקדושה הנשפעת על נפש הנביא מנצח את כח הטבע. וכבר נודע שכל דבר שדבר אחר עומד כנגדו ומבטלו ומנגדו, הוא נתון עכ"פ בתוך איזו מלחמה שצריך תחבולה. והנה יש הפרש בין סידור הטבעי להסידור המיוחד בביטול הטבע, לא רק בעניני הנמצאים השפלים לבדם, אבל גם בדברים העליונים, ואפי' בדברים שהם למעלה מן הטבע, כמו שאמרנו בנבואה. שמ"מ גבולות נתן הקב"ה בעולמו וכרת ברית שתלכנה המסיבות מקושרות זאח"ז בסיבה ומסובב ועילה ועלול. ואין נודע כחו של יוצר בראשית ב"ה כ"א אחרי מצא חשבון הסיבות שיצאו ממנו ית', שבהשגחתו העליונה באו עד מקום זה המעשה. אך באמת מה שיסד השי"ת להנהיג את העולם ע"י עילות ועלולים וסיבות מסיבות שונות, אינו ח"ו לפי שאי אפשר להבראות באופן אחר, כ"א מצד רצונו ית' המופלא שבחר בבחירה בסדר זה, מפני שראהו בתכלית הטובה לברואים יותר מאלו נהג הסדר בלא הדרגה ולא קישור סיבה במסובב ועילה בעלול. והנה בכל הניסים שנעשו לישראל לא הי' ביטול טבע כללי, כ"א דרכי הטבע הלכו על דרכן והשי"ת שינה דבר פרטי לצרכן של ישראל. לא כן הי' נס קריעת ים סוף, כבר ביאר הגאון מוהר"ל מפראג ז"ל ע"פ דחז"ל שהי' דבר מופלא, בהתפשטות הנס בכל המציאות של המים, והי' ביטול לסדר טבע כולל, המורה שסילק ית' יד הטבע בכללו מחוק רשום כולו של המציאות. והנה סר בזה כח הסיבות והמסובבים, ונמשכה ההנהגה עפ"ז לשעה זו בכל המציאות שלא בדרך עילה ועלול וקישור סיבות, כ"א בתוקף יד השי"ת והשגחתו הגלויה הבלתי מתלבשת כלל בלבושי הסיבות וקישורי העלולים. כי כיון שכל חלקי המציאות ע"פ דרכי סיבותיהם ועילותיהם בהנהגה הטבעית אחוזים וקשורים זה בזה, וכל דבר מנהיג את אחיו ומונהג ממנו, ופועל עליו כמו שנפעל ממנו, וכענין ביאור הרמב"ם במו"נ שהמציאות כולה כאדם גדול בעל איברים, א"כ בביטול כח עיקרי ממנו לגמרי הרי עושה רושם בכל סדר המציאות כולו, וא"א בשו"א שינהג מנהגו בשעה זו ע"פ מנהג קשר הסיבות ואחיזתן ע"פ עילה ועלול בהדרגת ההנהגה הנהוגה. ונמצא שיצא הטבע בשעה זו מלבושי קישור הטבעיות, ונמשך כולו רק ע"פ גילוי החפץ העליון בלא שום הלבשה טבעית מסודרת. א"כ השפע הנבואי שהשי"ת משפיע על הנביאים, הלא הכל בא מכח חן וחסד שממשיך עליהם להסתכל במעשיו ולהכיר כבודו ממעשיו הגדולים ית'. א"כ כל זמן שההנהגה הכללית הולכת ע"פ סדר עילה ועלול, אע"פ שאפשר שתהי' ע"פ רצונו ית' השגה גדולה מאד אל אשר המלך העליון ית' חפץ ביקרו לגלות לו סודו, אבל מ"מ א"א לומר על תחילת השגתו שמשיג יד השי"ת. כי המורגש מתחילה בחושים ומושג בהשקפת השכל מראש, הוא הדברים הנפעלים ע"פ הסיבות, ואח"כ יבא מושכל שני להודיע ולדעת איך שהכל הוא רק יד השי"ת הנוהג בטובו וכל אלה רק ידו עשתה. ע"כ היתה התשובה לאדון הנביאים ע"ה שיראהו מראה האחורים, שפי' הרמב"ם ז"ל שהוא ע"פ הסדר שיודיעהו בקשור הנמצאים וסידורם כולם שזהו "אני אעביר כל טובי". אלא שעפ"ז הדרך נשפע עליו שפע גדול להכיר אמתת השי"ת מה שלא עמד עליו שום אדם. אבל בקריעת ים סוף שהוסרו דרכי הסיבות לפי שעה ויד השי"ת בלא הדרגה אחזה בגלגל הבריאה כולה, ע"כ אפי' השיעור המועט לפי ערך השגת אדון הנביאים ע"ה שהי' מושג ליורדי הים, הי' מושג להם באין צורך לפנות מראש אל הסיבות ולהשיג מכח זה כחו של יוצר בראשית המנהיגם. כ"א השיגו כח השי"ת לבדו שרק הוא המנהיג המציאות, ומזה השכילו שגם בהנהגה הסדורה ג"כ כך ידו עשתה, אלא שזהו רצונו לסבב הדברים ע"פ דרך הנהגה בקישור סיבות וסיבובים רבים.
מדבר שור · פרק ל״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Midbar Shur
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדבר שור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
