מדבר שור · פרק ל״ח, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ודרך זה אינו כלל קשור בהדרגה וקישור סיבות ההולך ע"פ הזמן, ע"כ דרשו חז"ל "שאפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים, שנאמר 'במקהלות ברכו אלהים ד' ממקור ישראל'". שהעובר יש בו השלמות בכח, שכבר הוכנה בו משלמות האנושית להשיג ממעשי השי"ת בדרכיו העליונים, אלא שצריך ע"פ סדרי ההדרגה אל הזמן וקשור סיבות הבאות זא"ז שעי"ז תצא שלמותו מן הכח אל הפועל. וכיון שסדר ההדרגה לפי שעה נתבטל, ע"כ אפי' עוברים אמרו שירה, שיצאו בלא הדרגה אל הפועל של השלמות לפי שעה, מפני ששלט במציאות כולה זה הכח של העלי' שלא בהדרגה. וכמו כן היתה ההשגה של כלל ישראל עפ"ז הדרך עצמו, ע"כ אמרו "זה אלי", פי' ההשגה היא אינה מעוטפת ע"פ קישורי הסיבות, כ"א אמתת שליטות רצונו הפשוט בלא לבוש הסיבות נגלה לעיני. ומזה הכירו ג"כ שכח מעשיו שולט בכל העולמות כולם ע"פ קישור הסיבות. ע"כ היתה חתימת שירתם: "ד' ימלוך לעולם ועד" לשון עתיד, כלומר כפי ההנהגה של אותה שעה אין מקום כ"כ לשירה שהרי הכל גלוי, כ"א הנראה היא על ההנהגה שתבא ותתנהג בתמידות, שרק לד' היא ואין עמו אל נכר. ע"כ היתה השגתם כפי מה שהיתה בענינה כל אחד לפי ערכו, בדרך פלא מופשט מעניני ההשגה הטבעית, וזו מעלה יתירה בנבואה, שהרי עצם הנבואה הוא ענין למעלה מהטבע, ע"כ כ"מ שאין כח הטבע שולט בעולם מתעלה כח הנבואה. אמנם כ"ז הוא רק בעוה"ז שיש עדיין איזה מסך בין ידיעת השי"ת להמשיגים, אבל לע"ל שיהי' האור בהיר מאד, תהי' ההשגה גדולה מאד עד שאפי' ההשגה שע"י קישור הסיבות ע"פ דרך ההנהגה תהי' בהירה כ"כ כמו ההשגה המופשטת המופלאת מכל סידור קישור סיבות. ע"כ יאמר "זה" המורה על ההשגה הברורה, בכפלים, כי שם ד' המיוחד מורה על ההנהגה העליונה בכלל שאינה צריכה לסידור הסיבות כולן בסדריהן, ושם אלהים מורה על ההנהגה הקשורה בסדרי הסיבות המקושרות וחבוקות זו בזו ע"פ רצונו ית"ש. ע"כ יאמר לע"ל בכפלים, "הנה אלהינו זה"ו, ע"פ סדר הטבעי המקושר ע"פ סדר סיבותיו יאמר זה, ע"פ הדרך הרומז לבירור ההשגה, והוא ממש אותה ההשגה שאפשר להשיג ע"ד הנפלאו' של שם ד' ית' "זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"ו. וזה שאמרו ז"ל: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכ"א ואחד מראה באצבעו, שנאמר: 'ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, וגו''. ומנ"ל שיהי' מחול, אלא מחול הכונה בעיגול, וההבדל בין צורת העיגול להריבוע, שהעיגול שוה כולו למקום הנקודה בלא חילוק מקומות, והריבוע יש מקומות רחוקים וקרובים כמש"כ בע"ח שער עיגולים ויושר. ע"כ לע"ל שתהי' ההשגה שוה, בין בגילוי הרצון שלא ע"פ סדר הסיבות וכמו כן ע"פ סדרי הסיבות, א"כ בכל המקומות והמצבים של הבריאה יהי' אור כבודו ית' מתגלה בשוה. ע"כ הוא מחול של עיגול, מוכיח מדכתיב: "הנה אלהינו זה" בשם אלקים, ואומר אח"כ: "זה ד"' בשם המיוחד, "קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".
נחלת הכלל · Midbar Shur

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדבר שור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.