מדבר שור · פרק ל״ח, א׳

במדרש שמות רבה: '"זה אלי ואנוהו', בא וראה כמה גדולים יורדי הים, משה כמה נתחבט ונתחנן לפני הקב"ה עד שיראה הדמות שנאמר: 'הראני נא את כבודך', אמר ליה הקב"ה: 'לא תוכל לראות את פני' ולבסוף הראה לו בסימן הזה 'והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור, וגו' והסירותי את כפי וגו''. החיות הנושאות את הכסא אינם מכירות את הדמות ובשעה שמגיע זמנם לומר שירה הם אומרות: איזה מקום הוא אין אנו יודעין אם כאן אם במקום אחר, אלא בכל מקום שהוא 'ברוך כבוד ד' ממקומו'. ויורדי הים כל אחד ואחד מראה אליו באצבע ואומר: 'זה אלי ואנוהו'. אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו פעמים, שנאמר: 'ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'". ראוי לבאר היתכן לומר שהשיגו יורדי הים בכללם יותר מהשגת משרע"ה שלא קם כמוהו, והלא הוא ע"ה ג"כ הי' מיורדי הים, ובודאי השגתו נכפלה כהנה וכהנה, א"כ כבר ראה וידע, ומה זה בקש ולא נעשתה כל בקשתו כמאמר "לא תוכל לראות את פני". וחז"ל במ"א לא אמרו כ"א "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים", אבל לומר שישיגו יותר מהשגת משרע"ה ד"ז לא ניתן כלל להאמר ע"פ עקרי תורה. ובודאי אין הדברים אמורים בכללות מעלת נבואתם, רק בפרט אחד מנושא הענין.