מדבר שור · פרק ל״ז, ד׳

והנה יש בזה שני ענינים, הא' עצם ההגעה אל התכלית, שע"י בריתם של ישראל יגיע הכל אל התכלית המיועדת מראש מקודש, וההגעה היא עצם הפעולה שהבחירה החפשית האנושית לא תוכל לפעול לקלקל הכונה העליונה, והשני הידיעה שיתגלה לעין כל גודל התכלית מכל הבריאה כולה וכל המעשה אשר עשה השי"ת. וע"ז מוסבים שני המשלים הללו. שלענין שמירת התכלית הכללית שלא תמוט לעולם ועצת השי"ת תעמוד לעד, היתה עין השי"ת צופי' לשמור את העולם שלא יתקלקל כ"כ ע"י הבחירה עד שלא יהי' התיקון אפשרי. וכיון שבאו ישראל לעולם הרי הדבר נמסר להם, שע"י שמירת ברית התורה שמוטלת עליהם, הדבר מובטח שיבא העולם לתכליתו עם כל המון שינויי הזמנים שפועלים עליו במרוצתם. ע"כ לענין זה מסר באמת הכל לישראל, שכבר התכלית נגמרה בידם, שע"י התורה כבר הוכנה התכלית האמיתית הנצחית לבא, והיא ברית עולם, שיהי' הכל מתוקן לסעודה. אבל למען דעת והשיג את תכלית כל המעשים, נראה שזהו הנרמז ב"החדש הזה לכם", שהקב"ה מסר למשרע"ה בסוד כל תכלית יצירת הלבנה, והמרכז שעליו סובב כל ענין היותה. והוא מסר הדבר לחכמי הדורות בסוד העיבור, ע"כ היתה מסורה מאד לדיבורם ורבי חייא א"ל "זיל איכסי" וכיו"ב. אבל התכלית הנשגבה היוצאת מכל תכנית הבריאה עוד לא הגיע הזמן להגלות, ועוד הדברים חתומים וסתומים, כי הדבר תלוי בהרחבת ידיעת הנהגת השי"ת בעולמו, לדעת מכל דבר ומעשה התכלית הטובה והנשגבה שכיון בו. וביאר שלעתיד לבא יודיע השי"ת ויגלה לישראל את התכלית של כלל הבריאה. "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע", שהרקיע יאמר בכאן על כללות כל החוג והמקום שכל הצבא הגדול מתקומם בו, והמה ישכילו כזהרו, היינו שישיגו יקר תפארת תכליתו. א"כ הרי ישיגו תפארת התכלית של כל הבריאה כולה, א"כ הרי הכל ימסר להם. "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", כי המשכיל את זולתו ומחכימו היא התכלית הכללית, שמהחכמה יבא לידי מעשים טובים וכדאמרינן "תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה", וכיון שהפעולה היא כוללת, יהי' שכרם השגה כוללת בתכלית כל הבריאה כולה שהיא נשגבה ומרוממה מאד. "ומצדיקי הרבים" בפעולות, שהפעולות המה פרטים יוצאים מכלל החכמה והתלמוד, שלמותם "ככוכבים", שכל כוכב יש לו תכלית כוללת את ההנהגה שהוא פועל בעולם במציאותו, והיינו שישיגו כ"א תכלית הבריאה כפי מקומם וערכם. א"כ בקיבוץ כל ישראל תהי' מושגת התכלית של כל הבריאה כולה, כי "בראשית" בשביל ישראל שנקראו ראשית. א"כ הרי בתורת השגה יהי' אז נמסר הכל, מפני שיגיע זמן הנשואין, שלא יכנף עוד מורינו ותהיינה עינינו רואות אותו ית' כמ"ש הכ': "הנה אלהינו זה קוינו לו".