מדבר שור · פרק ל״ז, ג׳

וזהו מענין כריתת ברית שכרת השי"ת עם ישראל. שאע"פ שהזמן פועל שינויים גדולים בעולם, ובני האדם הפועלים בזמן הם חפשים בבחירתם והענין ארוך מאד, א"כ הי' נראה לכאורה שאפשר הדבר שיצאו הדברים בכללם חוץ למטרת החכמה העליונה שכיון הבורא יתברך ח"ו, ע"י בנ"א הפועלים שינויים רבים בבחירתם ע"י הזמן. ע"כ השי"ת בחר בישראל וצוה אותם לקדש חדשים ושנים. פי' שע"י כחן של ישראל ופעולתן בעצמם ובעולם, תהי' ערובה בטוחה שכל הדברים יחזרו אל תכליתם, והזמן יפעול פעולה מקודשת, היינו פעולה המגעת אל התכלית העליונה שכיון השי"ת ולא פעולה של חול. ויל"פ בזה מה שנחלקו במדרש בענין ברכת הלבנה בשעה שהיו ישראל מקדשים את החדש, "יש מן רבנן אמרין ברוך מחדש חדשים, ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים, ויש מהם אומרים מקדש ישראל". שהוא מכוון כנגד שלש פעולות הנדרשות לזו התכלית, שיהי' הדבר נעשה שיתקדשו הזמנים ושיבאו אל התכלית הנשגבה המקודשת. האחת, היא עצם החידושים והתמורות שנתן השי"ת בכח הזמן ע"י מה שבראו להיות מחולל החידושים, והם כמו חומר להשגת התכלית, אחר שיהי' נמצא הכח שינהיג כל אלה הענינים אל דרך התכלית המכוונת ממנו יתעלה. והשנית, הכח שנתן השי"ת שיהי' דבר אפשרי להנהיג כל אלה החידושים הגדולים הנפעלים ע"י הזמנים וחידושיהם, להגיע את כולם אל מטרת הקודש. והשלישית, מה שנתן ביחוד לישראל זה הכח להוציא מן הכח אל הפועל אותה הקדושה המכוונת בכח הקדושה הצפונה, האפשריות הזאת שיש בשינויי הזמנים. וזהו אלה השלשה דברים. חד אמר "מחדש חדשים", פי' ראוי מעתה לברך על השורש וההתחלה שגורם לכל הטוב התכליתי, כי אין התכלית באה כ"א ע"י האמצעיים, והאמצעיים הנה הנם הענינים המתחדשים בהשגחת השי"ת בשינויי הזמנים שמהם תוצאות אל התכלית המכוונת, ע"כ יברך "מחדש חדשים" והכל בכלל. וחד אמר שמ"מ מצד החידושים בעצמם עדיין לא ניכרה ולא הוכנה הקדושה התכליתית לצאת אל הפועל, עד שנתן השי"ת הכח בכל אלו השינויים והחידושים שיהי' אפשר להם להמשך בשלמות אל עומק הכונה התכליתית, ע"כ יברך "מקדש חדשים". וי"א שמ"מ עיקר הדבר יצא אל הפועל רק ע"י מה שנמסר הקידוש לישראל, כי בהם נכרתה הברית שיובילו כל אלה השינויים מן הכח אל פועל הקדושה המכוונת. ובאמת אין הדבר נגמר כ"א ע"י חידוש וקידוש החדשים וע"י קדושת ישראל, והם כענין ראש תוך וסוף, והם שלש קדושות בתכלית אחת.