מדבר שור · פרק ל״ו, ג׳

ויש לנו לקונן על הגאון הנספד ז"ל בדברי המקונן: "גדע בחרי אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב, ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב". כי הנה בעוה"ר בדורנו היתום שרבו המתפרצים ופורקי עול התורה, כשיש ת"ח שעוסק הרבה בגמילות חסדים שהוא ענין אנושי ומושג לשכל, גורם שאינם יכולים להרים ראש לבזות התורה ח"ו, ועי"ז גורם שעכ"פ קטני הדעת אינם מתקלקלים ונמשכים ג"כ במסורת התורה. אבל כשנאבד מאתנו איש כזה שגברה ידו להיות איש טוב בכל ענינים, ומצד גדולתו בתורה היתה ידו גוברת להורות הרבה פעמים להקל כדי להציל מהפסד גדול או מעיגון וכיו"ב, שכל זה מוצא חן בעיני פורקי עול ג"כ, עי"ז התורה מתחבבת. וכשחסר איש כזה, בעוה"ר הרשעים מתחילים להטיל דופי בת"ח, ועי"כ הקטנים ג"כ מתרחקים מהתורה והיראה. וז"ה שאמר "גדע בחרי אף כל קרן ישראל" ותפארתם, מפני מה ש"השיב אחור ימינו", כי העוסק במדת החסד מכונה כאילו הוא דבוק בימין עליון, וכח ההיתר והקולא ע"פ דרכה של תורה הוא ג"כ הימין, כי בית הלל ע"פ מדתן מדת הימין היו מקילין כנודע. "מפני אויב", של"ה האויב השונא תורה יכול להרים ראש, בראותו איך שהי' עסקו עם תורה להיטיב לבריות ולעסוק הרבה בגמ"ח. וד"ז הוא גדיעת קרן ישראל לגמרי בעוה"ר, כי עי"כ "ויבער ביעקב" בהפחותים "כאש להבה". "אכלה סביב", כי כל זמן שהיו רואים לעיניהם ההוד וההדר שהיו העולם נותנים לכבוד הגאון ז"ל בעבור תורתו, היתה התורה מתחבבת עכ"פ, ועכשיו ד' יודע מה יהי', כשאין לנו עטרת ראשנו שהי' זקן ונשוא פנים בעיני כל.