מדבר שור · פרק ל״ו, ב׳

ויתכן עוד לפרש הפסוקים בפנים יותר מסבירות בעה"י. והוא שיש שני אופנים שיחסרו בעולם, יש חסרון כללי, ויש חסרון פרטי. פי' חסרון כללי שיחסר מין שלם עד שאי אפשר למצא אותו, ויש חסרון פרטי שחסר פרי אחד מהמין וכיו"ב. והנה לכאורה כאשר נחקור למי מב' החסרונות הללו דומה סילוק ת"ח וגדול הדור, לכאורה יראה לנו שהוא דומה לחסרון פרטי. שהרי דרשו חז"ל במדרש ע"פ: "וזרח השמש ובא השמש", עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרחה שמשו של צדיק אחר, עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע, יום שמת רע"ק נולד רבי. אשר מאמר זה לפי הנראה מפשוטו, מפיל עצלה ח"ו על הספידן של ת"ח גדולים כיון שכבר אנו מובטחין בתמורתן, והדברים מפליאים ומנגדים לכאור' לדחז"ל שאמרו: "ת"ח שמת אין אנו מוצאים תמורתו". אבל כשנתבונן בדבר, נראה שאין זה המאמר מקל עלינו צורך ההספד במאומה. והוא שבודאי הפרנס הוא לפי הדור, וכשם שהדורות הולכים ודלים, כך מי שהוא בדור הבא בערך החכם ששקעה לנו שמשו אינו דומה לו כלל רק הוא לפי ערך הדור, א"כ אנו שהי' לנו כלי חמדה מדור שעבר מי יתן לנו תמורתו. ועוד שפי' הדבר שזרח שמשו של צדיק אחר, הפי' הוא שהקב"ה משפיע נפש כזו בעולם שיהי' לה הכשרון לקבץ חילים ולהיות לפי ערך הדור הבא כדוגמת הצדיק שנסתלק. אבל מ"מ הרי צריך שידריכוהו הוריו ע"ד התורה, וגם הוא יבחר ללכת בדרך השי"ת, כדי שתצא מהכח אל הפועל ההכנה שנתן בו השי"ת. אבל בעוה"ר בדור זה שמעטים המה מאד המדריכים בניהם לת"ת, והבנים כשמתגדלים בעוה"ר בועטים בתורה ופורשים מתורה ומיראת ד', על מי ניחל למלאות מקום ת"ח שנפטר. א"כ אצלנו הוא ודאי לא חסרון פרטי, כ"א חסרון של מין שלם. וז"ש "אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר", שנחסר המין ע"י מה ש"אין אשכול לאכול, בכורה אותה נפשי", שחסרון הפרטי הוא חסרון מין שא"א להשלימו כלל. אמר מפני ש"אבד חסיד מן הארץ", אך כשתהי' התורה חביבה להחזיק בה אולי הי' החסרון נשלם, אבל "ישר באדם" פי' אצל הבע"ב הבינונים שעליהם להחזיק בתורה ולגדל בניהם לת"ת "אין". ומי יגדל לת"ת בניו בשפע כ"כ עד שתהי' תקוה שיצמח גברא רבא כזה שנחסר לנו שהי' דגול מרבבה, וצריך שכמה רבבות יחזיקו בתורה כדי שיצמח אחד כיוצא בו כדחז"ל: "אלף בני אדם נכנסין למקרא וכו'", ומכש"כ במעלה רמה כזאת, ע"כ הוא חסרון מין, וכללי ולא פרטי.