מדבר שור · פרק ל״ו, א׳

להספד "בלע המות לנצח, ומחה ד"א דמעה מעל כל פנים". הנביא מיכה אמר: "אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר, אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי", וסמיך לי': "אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין". והנראה בביאורו: כי דרך פירות הקיץ כשהם כלים מ"מ נשארות עוללות עד זמן הבציר, וא"א שיהי' ההעדר של פירות הקיץ בבת אחת. והנה כשפירות הקיץ כלים אין ההעדר ניכר כ"כ, שמ"מ נשארות עוללות ג"כ לימי הבציר, ואח"כ כשהעוללות כלות אין ההיזק ניכר כ"כ כי במשך הזמן העוללות אין להן טעם טוב ואין היגון גדול באבדן. והנה אם יצויר שתהיינה העוללות של הבציר יפות כ"כ בטעם כמו פירות של הקיץ עצמם, הרי ההיזק גדול מאד, שלא נשאר כלל ופתאום בא ההפסד הניכר מאד. וה"נ לענין סילוקן של גדולים וצדיקים. הנה ידוע שהדורות הולכים ומתמעטי' אלא שאין כל הדורות שוין לענין מיעוט אחד מחבירו, ולפעמים יש דור שמעמיד חכמים וצדיקים כמו בדור הקודם לו ויש עוד ביתר שאת, אך ע"פ רוב הדורות הולכים ודלים, ובפרט בעוה"ר בדורנו שירדה קרן התורה עד עפר ואין דורש ואין מבקש, ופסו עמלי תורה ושוקדי דלתותי'. והנה בדור הקדום היו גדולים גאונים וצדיקים, ובעוה"ר "אבד חסיד מן הארץ" כי סעו למנוחות ועזבו אותנו לאנחות. והנה מצב הדור היתום הזה לערך הדור הקודם הוא ממש כחורף נגד קיץ, שטבע הפירות שאינם כלל בחורף אותן שמצויין דוקא בקיץ, ואם הי' מסתלק גאון גדול בדור הקודם ג"כ הי' ההעדר גדול וניכר, אך מ"מ נשאר במה להתנחם ברבים שכיו"ב, אך בעוה"ר בדור זה שלא נשארו תופסי תורה במה נתנחם. והנה ת"ח ישנם ב' סוגים, הסוג האחד הוא העוסק בתורה ועמל בה לדון ולהורות ואינו עוסק בצרכי ציבור וד"א, והמין השני העוסק בד"א ג"כ. והנה באמת כח התורה גדול מאד, ודרשו חז"ל: "גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות". מזה ידענו שאע"פ שבודאי שלמותו של הת"ח היא כשנקבצו בתוכו ב' המעלות, גדולת התורה, וגדולתו בדרך ארץ והנהגת הציבור אפי' בענינים גשמיים, מ"מ עלינו לדעת שעיקר טעם של הת"ח וחשיבותו הוא מצד התורה, ומעלת הד"א היא מעלה נטפלת. וכמו שפירות העוללות של בציר אין טעמם דומה לעצם פרי הקיץ, ה"נ אין דומה מעלת חשיבות התורה למעלת הד"א. והנה כשנפטר גדול עולם כזה, שגדולתו בתורה אינה רק לפי ערך דור היתום הזה כ"א גם בדור הקודם שהי' דור דעה הי' נחשב בין הגאונים המצוינים, א"כ יש בזה ב' עניני אבידה, א' ערך מעלתו וכבודו אפי' בזמן הקודם, ב' בערך זה הזמן שאין הזמן גורם כלל לערך גדול כזה. וז"ש: "אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר", כלומר ששתי אלה נקבצו באסוני וצרתי, שנאסף ממני הפרי המתוק והטוב כפרי הקיץ, והזמן אינו גורם כלל לפרי כזה כי נאספו גם עוללות בציר ובא זמן הבציר שאין בו פירות הקיץ, ההיזק גדול מאד. וכונתו עוד שחסר בין מצד מעלת התורה שהיא עיקר חשיבת הטעם שנמשל כפרי קיץ, בין מצד מעלת הד"א שנמשל כעוללות בציר שהן פחות בטעם מפירי הקיץ.