מדבר שור · פרק ל״ו, ט״ו

וז"ש הנביא ירמי': "על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני". ג' אבידות הן. שכל זמן שגדולי עולם חיים, הכלל יוכל לעשות מעשים טובים, והוא דומה לכלי שלם שיוכלו לעשות בו דברי חפץ, אבל בהעדרם הרי אנו ככלי נשבר שאין בו פעולה, ה"נ א"א לנו להתחזק במעשים טובים. ומענין אור התורה שמאירין בעולם, ע"ז אמר "קדרתי" שנחשך בעדי האור האלהי אור התורה, שאינו משפיע עוד. אבל כ"ז הוא רק מצד הנגלות לנו, אבל כשאני מצייר גודל הפסד שיש מצד הסגולה העליונה האלהית הנדבקת בנו ע"י הת"ח גדולי התורה אשר תורת ד' בלבם, "שמה החזקתני" כי איני יכול לצייר גודל ההפסד, והנני משועמם מרוב צער ויגון בזכרי גודל אבידת הסגולה העליונה. ואמר הנביא: "יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות". ויש לדייק למה אצל יתומים אמר ממש יתומים ולא כיתומים היינו, ואמותינו אמר כאלמנות. אבל מובן הענין, כי ענין דאגת האב על הבן והאם על הבן מחולקת, שעיקר החיוב של ענינים הנפשיים לתורה ויראה הוא על האב, וצרכי הגוף הוא על האם. ע"כ נמשל גאון העולם שמשפיע בתורתו לישראל אב, וכמש"כ: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", והגבירים העומדים בפרץ להגן על הכלל בעניני ד"א וצרכים גשמיים הם כאמות אל הכלל. ע"כ אב יצויר אחד שאפשר שיהי' גדול בדור שכל הדור נסמך עליו, וכמש"כ: "וצדיק יסוד עולם", אבל ענינים הגשמיים ודאי אין אחד פועל כ"א בקיבוץ איזה אדירים בעם. והנה כל זמן שחי הגאון הגדול הנספד ז"ל, היו האדירים בעם ד' דורשים בעצתו, והי' מונע אותם בצדקתו ותורתו מלעשות ענינים שיזיקו ח"ו לדת ותורה. והנה עתה כשאבדנו האב לישראל, הרי אנו דוגמת היתום הקטן האומלל שמת אביו ונשאר בעירום ובחוסר כל, ובתוך מרירות לבבו על אביו הוא נזכר שעכ"פ כל זמן שאמו אלמנה ממש ואין לה בעל אחר עכ"פ עוד תרחם עליו, ואף שלא הרבה תוכל לעוזרו עכ"ז לא יגיע לו ממנה עכ"פ יגון ויסורין שמ"מ האם מרחמת. אבל כשמשים על לבו שאמו לא תהי' אלמנה לעולם באלמנות ממש, כי היא תנשא לאיש אחר שאפשר שיהי' עליו אכזרי ויענה אותו, והאם תהי' רק כאלמנה לענין שיש לה בן יתום אבל לא אלמנה ממש כי תשיג בעל שיהי' ח"ו לרע להיתום, אז מר לו מאד. כמ"כ אנחנו בהאי פחדא אנו יושבים, כי כל זמן שהי' הגאון ז"ל בחיים היו אמותינו האדירים הגבירים, אע"פ שמעצמם לא יוכלו לדעת לכלכל ענין הכלל באופן שעכ"פ לא יזיק לאמונה ותורה ולהשתדל עכ"פ שלא תפוג תורה ויראה מישראל, מ"מ הרי הי' האב הזקן ז"ל מורה להם הדרך ואור פניו לא היו מפילים. אבל עכשיו שאין איש חשוב בארץ שיפנו אליו ויבטלו לו, יש לדאוג שלא ישימו ח"ו להם ליועץ מי ומי מרשעי ישראל, אותם שגברה ידם רק בחכמות חיצוניות ורחוקים מתורה ויראת ד', ועצת אנשים כאלו תוכל ח"ו להזיק מאד למצב התורה והאמונה שהוא עיקר חיות של כלל ישראל. וז"ש: "יתומים היינו ואין אב" היא צרה אחת, ועוד צרה שני', צרה על צרה, שאמותינו אינן אלמנות ממש שאם היו נשארות באלמנותן אם לא יועילו לא יזיקו ג"כ, אבל הן רק כאלמנו', וד' יודע מי יהי' החורג שיקבלו עליהם להיות במקום האב, ד' ירחם שארית עמו.