מדבר שור · פרק ל״ו, ט״ז

והנה הכתוב אומר: "טבעו בארץ שערי' אבד ושבר בריחי' מלכה ושרי' בגוים אין תורה גם נביאי' לא מצאו חזון מד'" וסמיך לי' "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון". וי"ל מאי שייכות דוקא ישיבה לארץ אל טביעת השערים ושבירת הבריחים. אמנם ידוע מענין דרך המלחמה הוא שמורה בקשת ובחיצים הוא מורה בעמידה, שהרי צריך לשא עין לראות מטרתו עכ"פ. והנה כשיש מבצר והחומה קיימת, אז אע"פ שזורקין הרבה חיצים מ"מ אין פחד ללכת בקומה זקופה כי יש מגן נגד החיצים הרבים, אבל כשהחומה נופלת והאויב מנצח והחיצים רבים עד מאד עד שאין דרך להשמר מהם כלל, אז העצה היעוצה היא לשבת על הארץ כדי שיעופו עכ"פ החיצים ממעל לראשיהם. ע"כ אמר: "טבעו בארץ שערי' אבד ושבר בריחי ,"'ופי' מהו טביעת השערים בארץ ומהו שבירת הבריחים לגמרי. כי ההגנה של ישראל היא התורה, אך באמת צריך נבואה אל התורה, כי לפעמים להוראת שעה צריך למצות נביא כאליהו בהר הכרמל. ודומה הנבואה אל התורה כיחס הבריחים אל השערים, שאע"פ שהשערים הם עיקר מ"מ הבריחים משלימים פעולתם, כמ"כ הנבואה משלמת פעולת התורה, וע"י ב' אלה יחד נשלמה ההגנה המעולה בישראל. אבל התורה הנה ניטלה בעוה"ר וטבעה בארץ, אע"פ שאפשר לחפור ולמצאה כי כתר תורה הפקר, מ"מ עדיין אין לנו מי שבידו וכחו לחפור עד מקום השערים הנטבעים, דהיינו להגיע להשגה גדולה בתורה. אבל הבריחים שהם הנבואה אבד ושבר לגמרי, כי הנבואה נפסקה ע"י החורבן ולא תשוב עוד עד עת קץ. וביאר שטביעת השערים היא מה ש"מלכה ושרי' בגוים אין תורה", ושבירת הבריחים ואיבודם הוא מה ש"נביאי' לא מצאו חזון מד'". וכיון שאין הגנה, והחיצים ואבני בליסטראות רבים ותכופים, אין דרך להנצל כי ע"י ההשפלה לשבת בארץ, ע"כ "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון". והמשל לענין שלנו באבל כבד זה שאנו עסוקין בו, שאע"פ שנטלה הנבואה מישראל מ"מ יש ג"כ ב' כוחות בתורה, עצם התורה, והעצה שנהנים מהעוסק בתורה לשמה כמש"כ "ונהנין ממנו עצה ותושי"', וביותר מהגאון המנוח ז"ל, שהי' רשום מאד בעולם והי' מופיע בעצתו על עניני הכלל בכל הפרטים והענינים הרי יש בזה ג"כ ענין הגנה לישראל כענין "אני חומה זו תורה", ובעוה"ר ע"י שהורם ממנו תפארתנו טבעו בארץ שערי ציון המצוינים בהלכה, וצריך יגיעה רבה להשיג אמתת הדין וההלכה, שהי' מאיר עיני חכמים בתורה. אבל ענין העצה שהיא דוגמת הבריחים אל השער, ד"ז בעוה"ר הוא היזק שאינו חוזר כלל, כי לא נשאר רשום וחשוב בעיני כל העולם כמותו ז"ל, ואם יתן מי עצה נכונה הלא לא יהי' שומע כאשר היו דבריו ז"ל נשמעים מאד לכל הדעות, וזהו "אבד ושבר בריחי ."'והנה כמו שבמלחמה גשמית כשיש מחסה ומגן וחומה אפשר לעמוד בקומה זקופה, אבל כשהחיצים רבים והמורים בקשת מורים חץ אחר חץ אין דרך להנצל כ"א לשבת בארץ שיעופו עכ"פ החיצים ממעל לראשינו. כמ"כ כי רבים עומדים על כלל ישראל רבו מאד צרינו ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, וכמו שיש הרבה משטינים ומקטריגים על הכלל למטה כמ"כ בעוה"ר רבו מאד למעלה רובי קשת הקטרוגים להזכיר ח"ו עונותיהם של ישראל למעלה, ולמטה לשום שינאה ותחרות אצל הממלכה ח"ו. אבל כל זמן שהיתה לנו זכות התורה גדולה מאד, היתה לנו לחומה למעלה גם למטה ע"י השתדלות בחסד עליון, וכמדתו של יעקב אבינו ע"ה שבחר בכל ההשתדלות, ואין לנו מהם כ"א דורון ותפילה כי ח"ו אין בלבנו שום דבר כ"א לדרוש בשלו' העמים המניחים לנו לשבת בארצם. אבל המקטריגים רבים והחיצים תכופים. ונודע דחז"ל ע"פ: "מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח" על ענין לה"ר מאי תקנתי', "אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ... ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו". הרי כשיש זכות תורה א"צ כ"כ להשפיל עצמו יותר מדאי כי התורה מגינה, אבל באין זכות תורה אין עצה כ"א שפלות גדולה. ע"כ גם אנו בעוה"ר כיון שאבדנו זכות התורה וכתר של תורה נוטל מאתנו, מה נעשה לכל החיצים של המקטרגים והצרים עלינו, להשפיל דעתנו ולבחר עכ"פ במדת ענוה, שלזה א"צ כ"כ מעלות והשי"ת מרחם על נדכאי לב, ע"כ "ישבו לארץ". ונודע שהדעות מתחזקות ע"י הפעולות, ע"כ נכבד מאד המנהג לשבת לארץ שבזה מראים אבילות, גם מורים על שפלות נפשנו, אולי ירא ד' בענינו וירחם עלינו להחיש לנו ישע ולחבוש לשברות לבבינו, וכמש"כ: "והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ד'".