מדבר שור · פרק ל״ו, י׳

ועפ"ד יפורש שרמז הקב"ה בזה איזה אופן תהי' הכפרה הדומה ממש לכפרת המשכן וחורבן ביהמ"ק, ע"י סילוק של צדיק. והיינו שכתוב: "ועשית את הקרשים למשכן", משמע שעצם המשכן אינו הקרשים, כ"א הקרשים יהיו למשכן. א"כ ראוי לחקור ועל שם מה יקרא עיקר המשכן, שהרי לכאורה הקרשים הם עיקר גופו ובנינו של המשכן. וממה שכתוב "למשכן" למדו שעיקר המשכן נקרא ע"ש הבריחים, והיינו כדחז"ל: "הכל הולך אחר המעמיד", ועיקר המעמיד במשכן הי' הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, נמצא שהוא עיקרו של משכן, וכדחז"ל: "בסולם הלך אחר שליבותיו ... וחכמים אומרים הכל הולך אחר המעמיד". וצריך להבין לענין מה נקרא עיקר המשכן רק אחר המעמיד, אם נאמר לענין קדושתו, הלא אין המשכן יכול להיות כ"א בחיבור הכל האמור בתורה מיד ד' עליהם השכיל, ואם לענין שנתכפר בחורבנו בתורת משכן, הרי ג"כ הכל ינטל ולא המעמיד לבדו. אלא שבא להורות לענין הדבר העומד במקום משכן, שכלל ישראל נדמה לאוהל ולמשכן שמחובר מחלקים מקרשים ויריעות, והת"ח דומים לקרסים המחברים היריעות והבריחים המחברים את הקרשים. ע"כ אמרו חז"ל: "ונראין קרסין בלולאות ככוכבים ברקיע", כי "מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". ועיקר זכות הרבים בהתאחדות הכלל, כי באמת כלל אמרו חז"ל "ת"ח מרבים שלו' בעולם", א"כ כל ת"ח לפי ערכו וענינו הוא מרבה שלו' ומחבר איזה חלק מקרשי המשכן של כלל ישראל אחד אל אחד. אלא שלהיות מחבר כל הכלל כולו יחד צריך דוקא גדול הדור ואיש האשכולות, שידו רב לו ושיוכל לחבר אפי' פושעי ישראל אל הכלל, ונהי' בטוחים שלא יאונה עי"ז הפסד במצב התורה ולא יהרסו ח"ו גדרות הדת מפני האימה המוטלת עליהם ממנו. ובעוה"ר כשנעדר איש כזה, חשוב שניטל כל המשכן כולו ולא חלקים ממנו, כי "הכל הולך אחר המעמיד", ע"כ אמר שהקרשים טפלים למשכן א"כ יהי' עיקר המשכן הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, וסמך דרשתו מ"ויהרוג כל מחמדי עין". וכתוב אח"כ "באהל בת ציון שפך כאש חמתו". וכבר אמרנו שמשו"ה נמשל הכלל לאוהל המחובר מכמה חלקים אך הוא מחובר יפה ע"י המתרים, ובעוה"ר ע"י סילוקן של ת"ח גדולי עולם שבכחם מאחדים את הכלל כולו, החסרון הוא בכל האוהל. שהכלל שהי' שלם כל זמן שהי' חי והי' ע"י מאוחד, כיון שנשלף הבריח התיכון שוב אין המשכן משכן. נמצא שההיזק גדול מאד אפי' בחלק שאינו מורגש, כמשל הקרשים שעומדים לפי שעה אפי' בלא הבריח התיכון ולא ניכר כ"כ מחוץ שהבריח התיכון נוטל מהם, ומ"מ אין זו עמידה כלל. והוא דומה ל"אש חמתו", פי' האש שע"פ דין תורה, וכן האש שהוא דן בדיני שמים כמו שהי' בבני אהרן ומחנה אשור שריפת נשמה וגוף קיים, ה"נ "באהל בת ציון" שמחובר מחלקים, וזהו כל כוחו ע"י החיבור הפנימי, ועכשיו בטל זה החיבור כי אין לנו חמדת ישראל שע"י גדולתו וחשיבותו יאבו גם הרחוקים להבטל מפני כח תורה ויראת ד'. וכ"ז מפני שהרג "כל מחמדי עין", היינו כלי חמדה שהכל היו חומדים אותו והכל היו בטלים נגד חשיבותו, והיתה בו סגולת הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה.