מדבר שור · פרק ל״ג, י״ג

וע"ד צחות י"ל שלע"ל שיתוקן הכל כמו קודם חטא העגל, לא יצטרכו לשקול חצי שקל כ"א שקל שלם. שהרי אז יהיו כל המעשים באמת נעשים לשם השי"ת לבדו, והטבע לא יהי' צריך כלל להיות לעזר כמו "לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם וגו'", ולא יהי' צריך לתרופת ההתחלה שיחשב המועט כמרובה. ע"כ רמוז בפיוט: "אור פניך עלינו אדון נשא", שיאיר עלינו באור פניו להשיג גדולתו ותפארתו ונעשה הכל רק לשמו ולכבודו, א"כ "שקל אשא" שקל שלם, "בבית נכון ונשא". וי"ל שזהו שהראהו השי"ת למשה רבינו ע"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד. שהאש מהפכת הכל לאורה, והמטבע שיתנו יתנו מצד הקדושה, מאש שלמעלה היוקדת בלבבם, ולא לענין תועלת היוצאת מהנתינה כ"א מפני הכבוד של הקדושה הראוי להם מצד שהם חלק ד'. וכמש"נ: "כי ד' אלהיך אש אוכלה הוא", והם דבקים בשמו ית' וחיים לעולם, כדכתיב: "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כלכם היום".