מדבר שור · פרק ל״ד, א׳

כתוב בתורה: "ויאמר ד' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". ראוי לבאר למה הוצרך דוקא דבר זה להיות זכרון בספר, ועוד לא כתוב כאן החיוב שמוטל על ישראל למחות את זכר עמלק כי דבר זה כתוב בפ' תצא, אבל כאן כתוב רק שהשי"ת ימחה זכר עמלק, ולמה צריך ד"ז זכרון בספר ואין שכחה לפני כסא כבודו ית'. גם כפל הדברים כתוב זכרון בספר ושים באזני יהושע, שכיון שיכתוב זכרון בספר הלא יהושע יודע ספר הוא ויקרא הכתוב בספר וידע, ולמה הוצרך עוד לשום באזני יהושע את הנאמר בספר. אמנם הדברים יתבארו יפה בעה"י ע"פ האמור במכילתא פ' זו, וז"ל: '"זכרון בספר', ר' יהושע אומר כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע רשע זה בא לאבד בניך מתחת כנפיך ספר תורה שנתת להם מי יקרא בו. ר' אלעזר המודעי אומר כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים, אמר משה לפני הקב"ה רבונו ש"ע בניך שאתה עתיד לפזרן תחת רוחות השמים שנאמר 'כי כארבע רוחות השמים וגו'' רשע זה בא לכלן מתחת כנפיך ס"ת שנתת להם מי יקרא בו"ג. וראוי להבין דברי חכמים וחדותם במה זה באו להוסיף כ"א ע"ד משנהו. אבל ביאור הדברים לע"ד עפ"ד חז"ל בגיטין: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ, שנאמר 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל'". והבנת הענין היא ע"פ מה שכתבתי כבר בכמה מקומות בע"ה ע"ד תעודת ישראל הכפולה ע"פ רצון השי"ת, ששתיהן נכללות בשני התארים שנתארנו בהם מפי אבינו שבשמים ברוך הוא בזמן מתן תורה, והם ממלכת כהנים וגוי קדוש כמ"ש: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וביאור אלה התארים, שהם כמעט נושאים הפכיים, ומ"מ שניהם מתאימים יחד במעלתן של ישראל. כי הנה רצון השי"ת הוא להשלים את כל באי עולם שיבאו לתכלית שלמותם להשכיל ולדעת את השי"ת כמו שיהי' בסוף הימים, ולתכלית זו יעד את ישראל כמש"כ: "אתה הראת לדעת כי ד' הוא האלהים", ו"הראת לדעת" ענינו ג"כ להראות לאחרים. וזו המדה של הלימוד לאחרים את דרך השי"ת, הוא דבר נוסף על מעלתן של ישראל. אבל באמת יש בישראל מעלה מצד עצמם, שהם ישתלמו בשלמות הגדולה להשלים מצד עצמם כבודו של השי"ת, והיא חשובה יותר מהמעלה של השלמת זולתם, כי כל האומות אפי' כשתהיינה שלמות בתכלית לפי ערכן אי אפשר שתהיינה מגיעות למעלת ישראל וקדושתם הראויה להם. ע"כ אם היתה מציאות ישראל רק כדי להשלים את כל באי עולם לבד, הי' ראוי שלא ירבו להפריש עצמם מכל באי עולם, כל או"ה, רק ידבקו בהם כשיעלה בידם עי"ז להטיב להם בשלמות הראוי' להם. אבל באמת אין שלמות של כל העולם כולו כדאית לשלמות של ישראל, א"כ עצם המעלה של ישראל היא עיקרית בהם וקודמת אל המעלה של ההשלמה שיכולים להשלים את האומות.